על גרביים, תות שדה וחתולה אחת

לא להאמין מה שקורה לי בזמן האחרון. אני מתחילה לדבר ל"עצמים" בבית, מוצאת שזה יותר נוח, לפחות הם לא עונים.

אתמול הייתה לי שיחה עם הגרביים, יותר נכון מונולוג. באתי לקפל אותן ונוכחתי שהן בודדות, חדי גרב, איבדו את התאום שלהם. שאלתי אותם אם הם אובדים בכוונה בכביסה. לא ענו.

כזכור או לא, בגלל שבירת היד של בן זוגי, אני אמונה על מטלות בבית שלא הייתי רגילה אליהם עד כה, כביסה למשל, סנדויצ'ים לילדים ועוד כל מיני מטעמים.
ערמות של כביסה מחכות לי מדי יום, הולכות וגדלות, מתגרות בי כל יום מחדש, עד שנופלות החוצה מהסל.

לענייני הגרביים. עד היום, גם אם אבדו בכביסה, הם נמצאו בסוף. בשבועיים האחרונים הם רק הולכים לאיבוד, כל זוג גרביים נשאר גרב. ערמות של גרב שאפשר לקחת אותם ככה ולזרוק לפח.

 

גרביים
התמונה לקוחה מאתר Pinterest

כמעט נושמת לרווחה כשרואה את קרקעית הסל, אבל הגרביים האלה משחקים איתי חפש את המטמון, רק שאין הפתעות בסוף. אין כלום.
בשלב הזה אני מתייאשת, שולחת את הילדים שישברו את הראש לבד עם הגרביים, הכל לבן או שחור וכל אחד בצורה אחרת.
וכך, כשהם מגלים ששוב לא יצאו גרביים מהכביסה (יצאו אבל אחד מכל זוג), אני מסונג'רת לקנות גרביים יפים וצחורים שעוד שבוע בטח יהפכו לאחד וימצאו את עצמם שוב בפח.

לפחות בסנדויצ'ים הולך לי טוב. אני והלחמניות הפכנו לחברות. גם עם התותים היחסים השתפרו, הם סופסוף לא מגיעים למצב של ריקבון ומוצאים שימוש בקופסאות האוכל של הילדים.
מוצאת את עצמי מתרגלת מיינדפולנס במהלך חיתוך התותים. שמה לב לסכין החוצה אותם לשניים, לצבע היפה שלהם מבפנים, אדום בהיר, ובחוץ אדום כהה.
רק כשאני בכזה מצב של תשומת לב, אני לא מאבדת את עשתונותיי.

תות
התותים היפים שחתכתי

בערב, כשאני זוחלת למיטה מחוסרת הכרה, הקטנה מחכה לי שאספר לה סיפור. היא לא מוותרת, שזה דווקא טוב, רק שבזמן האחרון, אני מוצאת את עצמי מקריאה לה ספרים קצת דביליים.
עם כל העייפות שלי אני מוצאת בהם טעויות כתיב, פונטים לא זהים, ניסוח עילג. מסתבר שגם כשאני מאד עייפה, אני מאד ערנית לדברים שמפריעים לי. אז אני מקללת בליבי את הספרים האלה ואת מי שכתב אותם, משכנעת אותה שנקרא משהו אחר ותמיד בסוף זה מגיע לפשרה על איזה ספר של דרדסים או פינגווינים שצריך למצוא בו כל מיני דברים ואין שם שום סיפור.

אלו הם חיי.

קמה למחרת לעוד יום חדש, משפשפת את עיניי בדרך לסלון, התמונה מאתמול בלילה לא השתנתה. הבלגן נשאר אותו בלגן, רק בתוספת החתולה שיושבת בין הצעצועים והשמיכות שזרוקות בכל עבר, ומסתכלת עליי בעיניים זגוגיות, חסרות רחמים, מזכירה לי שגם היא חלק מהמטלות שלי פה. היא מובילה אותי למרפסת ביללות, אל צינת הבוקר שאמזוג לה את האוכל שלה.
כשמסיימת לאכול, אני הופכת מבחינתה לעוד חפץ בבית, חסר שימוש, עד התקף הרעב הבא.

למחרת הפתעה, אני חוזרת מהעבודה וכל הכביסה מקופלת למישהי על המיטה. המלאך שלי עשה את זה עם יד אחת, הבין שכנראה אין ברירה, ואולי הגרביים קפצו בנג'י מהסל והתחננו אליו לקבל קצת ליחס.
והחתולה, לאות הזדהות, יושבת על הכל שאף אחד לא ייגע. כמה טוב שיש מי ששומר על הסדר בבית הזה 🙂
מילי
החתולה יושבת על הכביסה ושומרת

לפוסטים קודמים שלי מצ"ב קישור

מיקה אפלבאום
אני מנחת מיינדפולנס למבוגרים וילדים. משלבת סדנאות מיינדפולנס עם כתיבה ככלי לביטוי עצמי. עובדת באופן פרטני ועם ארגונים גדולים שמשלבים את תחום המיינדפולנס בתוכם. בנוסף, אני עוסקת בכתיבה ועריכת תוכן. כותבת למגזינים, אתרי אינטרנט, אתרים פנים ארגוניים, בלוגרית בסלונה בנושאי גוף ונפש, תרבות, לייף סטייל. הכתיבה היא אהבתי הגדולה והשילוב שלה עם מיינדפולנס הוא חיבור מנצח בעיניי.