על גברים ממאדים ונשים על הקרקע

בחיי שלפעמים אני תוהה איך זה שגברים הגיחו לעולם מגוף של אישה והתרחקו כל כך מהמקור

IMG-20170717-WA0001

אני זוכרת את הבן הראשון שאהבתי, הייתי בגן "נרקיס" והוא היה אדום שיער וגדול ממני בשנה. הוא, ממה שאני זוכרת בעיקר הציק לי אבל אהבתי אותו לרגע אחד או שניים או יותר. מאז התאהבתי ללא הפסקה. היו כאלו שהחזיקו בלב שלי שנים וכאלו ששכחתי מהם אחרי יומיים, אבל תמיד הייתי מאוהבת, לפעמים אפילו בשניים, מאוהבת באהבה, מאוהבת סדרתית, חופרת ללא הפסקה בראש של החברות שלי.

כשגדלתי והתחתנתי עם האהבה הכי גדולה שלי, המשכתי להתאהב- פעם בראול (חלוצה האגדי בדימוס של ריאל מדריד), אח"כ בכריס מרטין, בין לבין בנורמן רידוס (דריל מ"המתים המהלכים", גם בעונות שכבר היה מטונף ומוזנח וזקוק בדחיפות למקלחת) ובטיירון לניסטר- כן, כן… הגמד ממשחקי הכס- הומור וסרקזם עושים לי את זה.

אחרי שככה חשפתי את חולשתי בפני המין הגברי לצורותיו, אני חייבת לשתף אתכם בסוגיה ולתהות יחד איתי – על מה ולמה??? מה יש בהם שגורם לי ליפול בכל פעם מחדש?

הרשו לי להתייחס לזה שלצדי – בן זוגי שיחיה. חצי מהזמן אני לא מבינה איך הוא חושב ובחצי השני אני מנסה לפענח מה הוביל אותו לשם ובאמת שהוא אחלה אבל זה נס שאנחנו בכלל מסתדרים.

ההבדלים ביננו כל כך גדולים שזה פלא שעוד לא הרגנו האחד את השנייה, ועכשיו לדוגמאות:

* הוא לא מרגיש טוב- לא נשאר כדור בבית המרקחת שלא עבר בקיבה שלו, הגוף שלו לא יוצא מהמיטה ואם במקרה נכנסתי לחדר השינה נשמעות הקריאות "אני מת, אני מת" – עוד לא הבנתי אם מטרתן לעורר אצלי אמפטיה או שאני אמורה להזמין אמבולנס ועכשיו.

אני לא מרגישה טוב- מקלחת טובה, אקמול אחד רק כי נכנעתי וממשיכה בלו"ז

* מתארגנת ליציאה- שעתיים לפני עסוקה בלמדוד בגדים ולהתאים נעליים, אחרי המקלחת קרם פנים, סרום, מייקאפ, הברקות, הארות, שיער מורם, בושם, תכשיטים – אני מוכנה

הוא מתארגן ליציאה- מקלחת, אם המצב חמור – גילוח, ג'ינס, Tshirt- הוא מוכן.

שלא נדבר על היכולת שלו להירדם בכל מצב ובכל תנוחה, עין ערך נחירות על הספה בעיניים חצי פתוחות כשאני צריכה לכל הפחות את המיטה שלי ולהיות במצב מאוזן מלא. אבל הפער הגדול ביותר מתגלה בכל פעם שאנחנו רבים, נתחיל בזה שיש מצב שהוא עדיין לא מודע בכלל לקיום הריב, חייו מתנהלים בנורמליות השגרתית ואני מסתובבת עם מבט יורק אש. כשכבר הערתי את תשומת ליבו ש-הלו אני פה כבר במצב שיגור טילים וכדאי שתשים לב, מתחיל הדו שיח, סליחה המונולוג- אני נואמת נאום חוצב להבות והוא במקרה הטוב מגיב במבט, לפעמים יש איזה עיוות בפנים שאני אמורה לפרשן כאיזו שהיא תגובה עניינית. בסוף זה מסתכם בזה שאני אומרת לו מה אני רוצה לשמוע. כנ"ל לגבי מתנות וחגיגת אירועים מיוחדים- על רמזים מזמן כבר ויתרתי, אם אני רוצה ש"יפתיע" בסופ"ש רומנטי או זר פרחים אני פשוט אומרת, מוודא שהבין ומתזכרת שוב ליתר ביטחון… אז הלך אלמנט ההפתעה אבל לפחות קיבלתי מה שרציתי- דברי ישיר אישה…

ועוד לא אמרתי מילה על מטלות הבית, זה שהוא הסתדר עם "אני לא יודע לקפל כביסה" וגם מדגים לי כדי שאכנע מהר זה מילא, יש גבר בקהל שיכול להסביר לי מה הבעיה להניח את הבגדים בארון? התשובה "אני לא יודע לאן זה הולך" לא משכנעת…  בדיוק מאותו המקום שממנו הוא נלקח! כנ"ל לגבי סידור המצרכים של הסופר, כנ"ל לגבי פינוי הכלים מהמדיח…

לפעמים הוא חולף לידי כשאני בטלפון עם חברה ושואל: "את שוב איתה? כמה זמן אתן יכולות לדבר?" ואני רוצה לענות לו- "אתה בטוח שאתה מכיר אותי בכלל?" ויש לי חדשות בשבילו- חצי מהשיחה עוברת בקיטורים של שתינו על בני זוגנו שיחיו ובחצי השני של השיחה אנחנו משתתפות בצערה האחת של השנייה ומתנחמות שכנראה כולם אותו הדבר… (וזה לא חשוב עם איזו חברה אני מדברת, גם עם שינוי קטן בגרסה הדגם הוא אותו הדגם)

ובכל זאת אותו בחרתי ואיתו אני חיה צמוד כבר 19 שנה, אני חושבת שאין בעולם כולו מישהו שיכול לומר עליו מילה רעה ובגלל היותו כזה טוב לב הוא מצליח גם לשרוד אותי בהצלחה, הוא מוכשר בטירוף ואני מוצאת את עצמי מסתכלת עליו בהערצה בכל פעם שהוא מנגן על התופים, הוא קורא לי מהר אם פתאום מראים את ראול/ כריס מרטין/ דריל בטלוויזיה ושולח לי סרטונים בוואטס אפ של דברים שאני אוהבת, יש בידיים שלו אנרגיות מיוחדות ויכולת הילנג מדהימה, כזו שרק מלהניח עליי יד מעבירה כאב, ואולי זה רק את הכאב שלי כי אנרגיות טובות עוברות בין אוהבים. ובסופו של דבר ועם יד על הלב… טוב לי שהוא פה ואני לא רוצה לדמיין את חיי אם לא היה נכנס אליהם ובטח אם לא יישאר.