עלמה במצוקה

באחד הפרקים בסדרה "רמזור" מסביר חפר לאמיר ש"גבר אשכנזי במוסך זה יותר גרוע מאישה".
אני חוששת שהוא צודק.
מידי חורף אני הופכת ל-Damsel in distress, רק שבמקום לבהות מחלון מגדל גבוה ולהמתין לאביר שיושיע אותי, אני נוסעת לאיטי על מסלול הטסט, מביטה אנה ואנה בעיניים מלאות חשש ומחכה לאחמד שיגיד לי שהכל בסדר. ומאז, מידי חורף, אני מתלבטת אם ראוי לפעול בשיטה הזו, המאוד לא טבעית לי.

בחורה עם מחשב נייד

רחלי סגל – בת 32, נשואה ואם לשתיים. גרה בטלמון. לא תל-מונד. בין מודיעין לרמאללה. עורכת בעיתון "ארץ בנימין" ובלוגרית בהתהוות.
באה ממושב אבל מפחדת מכלבים. יודעת מהי היחידה הכי קטנה בצה"ל אך שירתה בשירות לאומי. למדה לתואר ראשון בלימודי ארץ ישראל ולא סובלת טיולים ארוכים. כתבה מחקר על המודיעין של האצ"ל ועבדה במוזיאון ההגנה. מתנחלת וחברת עמותה למען צדק חברתי. חובבת אלתרמן והאנטומיה של גריי. אפשר לראות על הפנים שלה בדיוק את מה שהיא מרגישה, אבל כמעט אף אחד לא מצליח לנחש על מה היא באמת חושבת.

בחלוקת הנטל – הדינאמית בדרך כלל – ביני ובינו, התקבע הטסט לרכב כמשימה שלי. לא דבר נפוץ במחוזותינו. במחוזותינו, במשפחות להן רכב אחד בלבד, תמצאו גברים רבים שמוותרים על השימוש בו לטובת האישה, ומתניידים בטרמפים גם בגיל 40 מהיישוב לעבודה ובחזרה. (התחבורה הציבורית לא מאוד רלוונטית כאן.) זאת, חוץ ממספר ימים מצומצם בשנה בהם נזכרת האישה שהאוטו הוא בעצם משותף ומעבירה אותו אחר כבוד לבן הזוג – הימים שבהם צריך לקחת את האוטו למוסך ולמכון הרישוי.
הן יוצאות מנקודת הנחה שזה תחום גברי, שהן לא מספיק מבינות, שיעבדו עליהן, שלהן זה יעלה יותר.

אז איך זה שהתפקיד שלי? אומר זאת כך, יונית: זה לא ממש חלק ממהלך פמיניסטי.
מחילה על הרפרנס השטחי אבל – באחד הפרקים בסדרה "רמזור" מסביר חפר לאמיר ש"גבר אשכנזי במוסך זה יותר גרוע מאישה". אני חוששת שהוא צודק.
ניסיון העבר לימד אותנו שבעוד הגבר נשלח למסע מפרך של החלפת צמיגים, ניקוי פנסים וכיוון פרונט – גם אם הוא לגמרי מבין עניין וגם אם האוטו מתוחזק היטב – הרי שלאישה, ובמיוחד ל'עלמה במצוקה' יש סיכוי גבוה יותר להיחלץ צ'יק צ'ק מהמטלה המעיקה בברכת "המדבקה במשרד".


דברים שרק נשים שמעבירות טסט חושבות עליהם: מעניין באיזו צבע תהיה המדבקה של 2014

גיליתי את זה בפעם הראשונה שבה הזדמן לי להעביר את האוטו טסט. אז הייתי במצוקה אמיתית.  ל'קונטרול פריק'  שכמוני היה קשה מאוד להעביר את האוטו לניוטרל לאורך זמן. מאותה סיבה אני נמנעת ממנהרות לשטיפה אוטומטית. תוסיפו לזה את ההיריון המתקדם שהייתי בו, ותקבלו שיחה מרגיעה עם אחמד ממכון הרישוי על מספר הילדים שיש לכל אחד מאיתנו, כשהוא מתפלא עליי: "באמת, עכשיו רק הבת השניה? חשבתי שאתם יש לכם יותר", ואת שורת הסיכום הנהדרת: "סעי גיברת. העיקר הבריאות. בהזדמנות, אם את יכולה או שבעלך יכול, שיעשה לאוטו כיוון פרונט, בסדר?"

מאז, מידי חורף, אני הופכת ל- ,Damsel in distress רק שבמקום לבהות מחלון מגדל גבוה ולהמתין לאביר שיושיע אותי, אני נוסעת לאיטי על מסלול הטסט, מביטה אנה ואנה בעיניים מלאות חשש ומחכה לאחמד שיגיד לי שהכל בסדר. ומאז, מידי חורף, אני מתלבטת אם ראוי לפעול בשיטה הזו, המאוד לא טבעית לי.


רפונזל המעודכנת. למי קראת עלמה במצוקה? תמונה מתוך הסרט: [Tangled [2010

הדגולות שבפמיניסטיות (שאלתי אותן) מוחלות על שימוש מינימאלי במניפולציה הזו בכל הנוגע לתחום הממונע. אבל השנה – עם הופעתה בתיבת הדואר של המעטפה התכולה ממשרד הרישוי המבשרת על בוא הטסט – אני ניגשת לסוגיה הזו מכיוון אחר. פחות מצד העלמה ויותר מצד המצוקה.
פעם נהגתי לחשוב שעם אסרטיביות והפגנת שליטה בתחום – או לפחות יצירת רושם של שליטה כזו –  אני יכולה להתמודד בגבורה עם מטלות כגון טסטים או מגעים מול בעלי מקצוע שונים.
מאחמד למדתי שהבחירה לתת למישהו לעשות בשבילי או לבוא לקראתי מבלי להפגין מולו את תקיפותי, יכולה להיות לפעמים נכונה יותר. וזו, אגב, בחירה שגם גברים וגם נשים יכולים לעשות.
סעו לשלום! המפתחות בפנים.