עושים את בוקרשט

את הפוסט הקודם סיימתי עם היוולדה של פיצית. תינוק הוא תמיד זעזוע למשפחה, אל תאמינו למי שאומר לכם שאפשר אחרת. כמו ספינה שהפליגה בים רגוע ופתאום הגיעו גלים גבוהים, אין מצב שהספינה לא מטלטלת. אפשר לדבר על זה, להתכונן, אבל אי אפשר להימנע לגמרי. פיצית בת חמישה חודשים והחלטנו שהגיע הזמן לגיבוש כמשפחה לחמש. אנחנו משפחה מטיילת, זה הקטע שלנו כמשפחה, צ'ול נכנס לתוך מציאות קיימת כבר ולמרות שלפעמים הוא מקטר, בסופו של יום  גם הוא מאוד נהנה. עיקר ההנאה שלי היא לראות אותם נהנים (וגם לתעד את זה) ועיקר ההנאה שלו היא לספר בדיעבד איפה כבר היה,  בארץ ובעולם (בוקרשט טיסה מס' 17 שלו, מיינד יו). הזורם הוביל את המהלך מתחילתו, הוא זה שרצה ויזם את הנופש, הוא זה שבחר את היעד וכמובן מצא את הדיל המשתלם ביותר (הוא אלוף בזה !). רגע האמת הגיע, הבטן שלי מתהפכת, מי לוקח פיצית כזאת לארץ זרה??? אני שואלת את עצמי, ברקע גם דיבורים על התפרצות חצבת, רק זה מה שחסר לי לדאוג לגביו כרגע. אני נושמת ובוחרת בטוב. מתארגנים לטיסה, המזוודות נארזות בקלות מפתיעה, רואים שכבר יש לנו ניסיון בזה. מגיעים לטרמינל עם מונית שהוזמנה מראש, התורים לא נוראיים והכי חשוב הטיסה עברה בצורה חלקה לגמרי, מראש כיוונו את שעת הטיסה לשעת השינה של פיצית. נכנסו למטוס, נקשרנו והיא נרדמה עד הנחיתה.  עד כאן מושלם.

בוקרשט  מקבלת את פנינו בעצבים, בוקרשט זאת לא את זאת אני, זה התחיל ברכישת סים שלא הצלחנו להפעיל והמשיך במונית שלא הצלחנו להזמין (חמש נפשות ומזוודות מצריכות מונית גדולה, מסתבר שאין הרבה כאלה בבוקרשט), כולנו כבר עייפים ורוצים להגיע למלון. המעצבן, מעצבן במיוחד ואני אומרת לו – תזמין 2 מוניות – עכשיו!!! מפה לשם הוא הצליח לאתר בעין נהג עם מונית גדולה, קצת סמול טוק (אחרי הכול אנחנו צריכים שיסטה מהתור עבורנו) והוא ניאות לקחת אותנו, תוך כדי קשקוש שהוא מסכן את עצמו גם בזה שעקף עבורנו את התור וגם שכל שאר הזמן נצטרך 2 מוניות, כי אסור חמישה במונית, אבל הוא הצדיק מוכן (כמובן בתעריף מיוחד) לקחת את כולנו ביחד. לילה, כולנו גמורים מעייפות ומוכנים לשלם, רק שנגיע כבר. מגיעים לדירה המעולה שלנו בבית המלון, מבסוטים אש מהבחירה של הזורם (עכשיו הוא כבר הרבה פחות מעצבן). צ'ול קורס כמעט מיד, הפיצית מבחינתה מחכה שנחזור הביתה. היא לא ממש מבינה שמצופה ממנה להירדם שם, במיטה זרה מהמיטה שבה ישנה עד כה, כל חייה הקצרים, מיטה שונה, חדר שונה, ריח שונה. היא עייפה ממש וזה עוד יותר מקשה עליה להירדם. אני גמורה בעצמי, חייבת לישון. המתבגר (כפרה עליו איזה מותק הוא) לוקח על עצמו את המשימה להרגיע אותה, שוכב לידה, מלטף והם נרדמים ככה שניהם. נחת. הזורם יוצא למסע הצייד הראשון שלו בעיר וחוזר הרבה אחרי שכולנו כבר ישנים עם כל טוב ליום המחרת.

בוקר חדש מגיע, אנחנו לנים בפארק אין רדיסון, מלון דירות נוח ומפנק, הכולל 2 חדרי שינה מרווחים, סלון, פינת אוכל ומטבח. לגמרי אפשר להישאר לגור שם. מי צריך יותר?! בזכות הווילונות האטומים אנחנו מצליחים לישון לא רע, עד שעה סבירה. קמים לארוחת בוקר שווה מעשה ידי הזורם (חוץ מפיצית שעדיין מעדיפה להתפנק על הציצי). לוקחים את הזמן בהתארגנות איטית ומנומנמת ויוצאים להכיר את העיר. פיצית מבסוטה להתחיל את הבוקר בטיול עם כולם, האווירה טובה, העיר יפה, נקייה ומסבירת פנים. פעמיים פונים אלי אנשים ברומנית. קטעים. אנחנו עוברים בין בנייני העיר העתיקה, מנסים להבין "מדוד גוגל" מה המשמעות של כל בניין, מצטלמים ליד היפים שבניהם. בשלב מסויים צ'ול מאבד סבלנות ואנחנו מבינים שהגיע הזמן להפסקת צהריים. כבר בארץ הבטחנו לנוער ביקור ב-KFC , הם פשוט התאהבו בג'אנק הזה בוויאטנם… (הסכמתי למרות שהאמת היא שלי זה לא ממש עושה טוב), גוגל מפס הראה שאנחנו ממש קרובים, הנוער שבע וסיכם שהיה טעים!!! אחרי האוכל המשכנו לטייל ופתאום הזורם קולט אוצר, מקום שמיועד לחובבי "גיימינג", עם מחשבים מעולים ועם עלות כניסה סמלית לפי שעה. עצרנו שם למנוחה, צ'ול זרח מאושר והמשכנו לטייל. משם הגענו לפארק רסטראו רחב הידיים, מלא ירוק בעיניים, אגם, ברווזים ושלווה מהסוג שיש רק בחופשה. ליקקנו את הידיים מגלידות מעולות וגילינו מכונה אוטומטית מגניבה שסוחטת תפוזים קרים, רעיון מעולה לטעמי.  בפארק התקיימה גם תערוכת ציורים זמנית בנושא קרקס, פירקו אותה בדיוק כסיימנו, מה שגרם לנו להרגיש שהרווחנו. המשכנו לצעוד עד שפיצית איבדה סבלנות וצעדנו "הביתה" מרוצים. הלילה פיצית כבר הפנימה שפה ישנים, מה שלא הפריע לה לקום כמה וכמה פעמים במהלך הלילה. בסדר, אפשר להבין אותה. רצתה לוודא שאני שם…

כיכר המהפכה

*כיכר המהפכה – בוקרשט

את היום השני הקדשנו למוזיאון הכפר, למרות שקוראים למקום הזה מוזיאון, מדובר בעצם בשטח עצום, בטבע, שמשחזר אחד לאחד כפר רומני טיפוסי, כולל מבנים מיוחדים, לחלקם גם ניתן להיכנס, בילינו שם כמה שעות טובות והספקנו גם לקפוץ לפארק והאגם הסמוכים, לפני הכניסה להארד רוק הקפה הסמוך. המתבגר ואני מיצינו ורצינו הביתה, צ'ול התחנן לביקור נוסף במתחם הגיימינג, אז התפצלנו לשמחת כולם. קמנו ביום השלישי, לקחנו את הזמן והחלטנו על מוזיאון המלחמה. מתבגר הבית מאוד מתעניין בנושא והמוזיאון נבחר ברוב קולות. בילינו שם כמה שעות והחלטנו להמשיך משם לקניון אפי המפורסם בשפע הפעילויות לילדים. האמת שהייתי בטוחה שנמשיך למוזיאון החושים שבמקום, אבל הייתי היחידה בעניין אז וויתרתי. צ'ול נהנה בקניון בעיקר מהג'ימבורי, אנחנו המתנו בסבלנות ומשם חזרנו למלון. כמו שניתן לקרוא הטיול התנהל באיזי, ללא רצון להספיק לראות מלא מקומות, יותר לנוח, לבלות יחד כמשפחה ולעשות דברים שאנחנו אוהבים. אם כבר מדברים על דברים שאוהבים, בשלב זה של הטיול כבר הייתי באמצע קריאת ספרה המשובח של מיכל צינמון פירון – "אולי בחיים אחרים" שהתפנקתי ברכישתו בדיוטי. אורלי סיגל כותבת על הספר בצורה מהממת ומדויקת כאן.   היום השלישי נגמר גם הוא בטוב. ליום הרביעי כולם חיכו, נסענו לטרמה, מקום שהוא ספא לגדולים, פארק מים לנוער ומעיינות חמים לכולם. התחלנו את היום בצהריים מכיוון שרצינו למשוך לכיוון שעות הערב, היה יום נפלא לכולם ואפילו פיצית טבלה למספר דקות בבריכת הילדים. חזרנו מותשים אך נרגשים. פיצית נרדמה מיד כשנכנסנו למונית והתעוררה רק כשהגענו למלון, למקלחת וציצי לפני שינה. הרומנים הפתיעו עם מקום סופר מתוקתק, נקי, מחולק למתחמים, לוקרים לכולם וגם דרישות מהמבקרים (צריך לבוא עם כפכפים, בגדי ים ומגבות בתיק נפרד) הכל כדי לשמור על הניקיון והסדר, אפילו עגלה לא נותנים להכניס כדי לא ללכלך (אל דאגה באנו בלי עשינו שיעורי בית), בהחלט יש לנו מה ללמוד מהרומנים בתחום הזה.

כפר

*בית רומני טיפוסי, התמונה ממוזיאון הכפר.

ליום החמישי הגענו מעט מבולבלים, התוכנית המקורית הייתה לשכור רכב ובגלל סיבות טכניות נאלצנו לדחות את זה, לא הייתה הסכמה פה אחד לאן ממשיכים אבל בסופו של דבר החלטנו על בית הפרלמנט, מדובר בבניין מרשים גם מבחוץ אבל רצינו לעשות סיור גם בפנים, מה רבה הייתה אכזבתנו (טוב לפחות של חלקנו) כשגילינו שיש צורך בדרכונים על מנת להיכנס. נאלצנו להסתפק בביקור בקומה הראשונה שהיה בעיקרון תערוכת אומנות. סמוך לבית הפרלמנט נמצאת מסעדת רומנית  מפורסמת – "קרו קו ברה" שמה – החלטנו שמדובר בזמן טוב לנסות מאכלים מקומיים, במיוחד כי ידוע שלוקח מלא זמן עד שמגישים אוכל במסעדות מקומיות. ידענו שייקח זמן, אבל לקח בערך כפול ממה שציפינו. המתבגר והזורם אהבו את האוכל אז כנראה שמדובר במקום מוצלח, אני פחות התחברתי. לשמחתי קיבלתי פיצוי – כנסייה צמודה כשלאף אחד אין תרוץ למה לא לקפוץ. משם תיכננו לסוע למוזיאון הטבע אבל לא הצלחנו להשיג מונית (לא ברור אם בגלל המיקום או שעת העומס). תיירת שעברה שם שאלה את מי שנראתה לה הכי המקומית באזור (כן כן, אותי) איפה מוזיאון ההיסטוריה ואמרתי שבסביבה אבל לא יודעת בדיוק איפה. גוגל מפס גילה לנו שזה ממש בסיבוב והחלטנו שגם אנחנו בדרך לשם. ממש נהנינו מהמוזיאון, הזורם והמתבגר שניהם חובבי היסטוריה והשלימו לנו את ההסברים (כי הכל ברומנית..), היו שם גם מדים שאפשר להצטלם איתם מה שהיווה אטרקציה קומית חביבה והרבה תמונות. עוד יום מוצלח הסתיים לו.

אנדרטת הזכרון

*אנדרטת זיכרון למלחמה

את היום השישי בילינו בעיקר בנסיעות, הזורם ממש רצה לצאת מהעיר ולראות את רומניה, אני קצת חששתי בגלל פיצית, התפשרנו על טיול "קצר" של שעתיים נסיעה לכל כיוון, הפיצית קיבלה כסא "של גדולים" ודווקא אהבה. נסענו אל העיר היפה סיניה, הדרך מרהיבה, שרשרת הרי הקרפטים לצידנו, הכבישים מוצלחים, הנסיעה חלקה ומכיוון שפיצית ישנה לא עשינו עצירות עד לארמון פלש המפורסם. בניין הארמון מבחוץ מדהים ביופיו, גם הסיור היה חביב ומהנה, בהמתנה בתור לכניסה לארמון פגשנו ילד סיני חמוד שתיקשר גם עם צ'ול וגם עם פיצית, תמיד כיף לראות איך ילדים יכולים לתקשר גם בלי שפה, אלו הדברים שבאמת עושים לי טוב. אכלנו במלון הסמוך ועצרנו גם לרכוש קצת מזכרות, סימן שמתחילים להרגיש את הסוף. את הדרך חזור חילקנו ל-2, כללנו עצירה בעיר פלוישט, הצטלמנו ליד בית הכנסת המרשים באזור ואכלנו במסעדה מקומית באמת, מהסוג שלא כל יום נפגש בתיירים. אכלתי שם פסטה אלפרדו מהטובות שהאכלתי בחיי. השכירות של הרכב הסתיימה ונשמתי לרווחה. קמנו ליום הטיסה קצת נרגנים, אם להודות על האמת אני תמיד ככה לפני חזרה והפעם הכל יותר מורכב בגלל פיצית, אבל לא נתתי לזה להרוס, ארזנו עשינו צ'ק אאוט ואחרי התלבטות קלה (אני רציתי לחזור לבית הפרלמנט) הוחלט לסיים את הטיול במוזיאון הטבע. היה מקסים מקסים, ממש אהבנו ועוד הספקנו לקנח בארוחה ומנוחה בקניון בדרך לטיסה הביתה. הכניסה לשדה התעופה הייתה כ"כ פשוטה, כל פעם אני מופתעת מחדש, איך אצלנו יש תמיד תורים שלא נגמרים ובמקומות אחרים ממש מהיר, הטיסה גם היא עברה בשלום, פיץ הייתה קצת פחות רגועה, אחרי שהמתבגר העיר אותה כי היה צריך ללכת לשירותים (נו טוב גם זה קורה), אבל כל אלה שצקצקו כשראו תינוקת ודמיינו איך הטיסה תהיה סיוט הופתעו (גם הפעם) שהייתה שקטה כל הטיסה.

מוזיאון הטע

* מוזיאון הטבע

תם לו השבוע, כולם הגיעו גמורים למיטות שלהם, קצת התבאסתי שלא החלפתי מצעים לפני הטיסה אבל מסתבר שרק לי זה הפריע ומבחינת כל השאר זה "ריח של בית". מסכמת חופשה מוצלחת, מהנה, מגבשת, חופשה שבה התחשבנו אחד בצרכי האחר, למדנו קצת יותר אחד על השני ובמיוחד על ההתנהלות בחמישה. אגב לא הייתה שום בעיה במהלך כל הימים להתנייד עם מונית אחת. בוקרשט מאוד נוחה להתניידות במוניות (בעזרת אלפיקציה מקומית בסגנון גט טקסי) וגם ברגל, רוב האנשים יודעים אנגלית לא רע. העיר מאוד מתאימה לילדים, מלאה בפארקים ירוקים, גני משחקים וגם אוכל ילדים מצאנו ממש בקלות. בסרגל יפעת לדברים שעושים לי טוב אין ספק שבוקרשט היא לפחות 8 או אולי אפילו 9.