סיפור אהבה לשבת…

בחורה עם מחשב נייד

פתאום באמצע החיים, אשה פוגשת גבר, גבר פוגש אשה.

בהתחלה מדברים, מתעניינים, עוזרים זה לזו בכל מיני דילמות, קשיים, אתגרים, מגלים אכפתיות.

מרימים טלפון, שולחים הודעה.

לאט לאט מתקרבים.

הגבר והאשה נמצאים בכל מיני סביבות גם עם אנשים אחרים, ביום בהיר אחד שניהם נמצאים באותה סביבה והאשה מתחילה להרגיש אי נוחות בבטן שהיא רואה את הגבר משוחח עם נשים אחרות.

היא שואלת את עצמה, מה קורה לי? האם משהו השתבש באיך שאני מרגישה לגבר?

הימים חולפים ושוב הגבר והאשה נפגשים באותה המסגרת ושוב הוא נחמד ומקסים, מתעניין ושואל, עונה ועוזר והוא גם עושה זאת עם נשים אחרות.

שוב האשה מרגישה אי נוחות בבטן ועכשיו גם קצת בלב כאשר הגבר משוחח עם נשים אחרות.

הפעם התשובה ברורה לה. מדובר בקנאה. קנאה ירוקה ומפחידה, קנאה שמעידה אולי במקרה על רגש שהתפתח כלפי הגבר.

היא מנסה להפסיק את המחשבה, להרגיע את קצב הלב.

אך ללב יש תוכניות משלו. הוא דוהר קדימה, הוא ממשיך להזרים רגשות שחודרות למחשבות ומתחילות להשתלט על האשה.

אבל האשה לא מוותרת. היא מכירה את עצמה, שהיא מחליטה משהו היא יכולה עליו, מה זה דקדוק קטן בלב.. זה בטח סתם תחושה ועוד רגע וזה יעבור.

וכדי לעזור לעצמה קצת, האשה מחליטה לנסוע רחוק. להתרחק מהגבר, אפילו אם זה לתקופה קצרה. אבל אז הגבר כותב לה, מתקשר, מתעניין מבלי לדעת את מה שמרגיש הלב של האשה, מבלי לדעת שהיא מנסה לבלום אותו.

והאשה, חינכו אותה להיות מנומסת, נחמדה, נעימה.. היא לא יכולה סתם לטרוק לגבר את הטלפון וגם לא לא להיענות להודעותיו. והיא עונה, מתעניינת, מייעצת, עוזרת ואז היא מבינה שיתכן וגם הגבר מתחיל להרגיש משהו בלב.

לא יכול להיות! היא מנסה לסלק את המחשבה מראשה, אין סיכוי! היא ממשיכה בשכנוע העצמי. מי אני? הרי יש נשים מוכשרות ממני, חכמות ממני, יפות ממני. לא יתכן שגבר כמוהו ירצה בי.

זה הרי לא יתכן.

אבל הגבר ממשיך לכתוב לה גם שהיא רחוקה ולבבותיהם ממשיכים להיפתח זה לזה עד שהגבר אוזר אומץ ובעדינות רומז לה שגם הלב שלו התחיל להרגיש.

היא מסחוררת מהידיעה, ליבה קופץ מאושר אך באותה נשימה היא פוקדת על הראש להרגיע את הלב לא להיכנע. זה הרי לא יכול להיות, זו סתם אשליה.

אבל הגבר לא מרפה ומבקש ממנה הזדמנות להתקרב, לאהוב.

היא חוזרת מחופשתה והם נפגשים.

פרץ של רגשות גואה בהם, הם מתחבקים ומרשים לעצמם גם להתנשק, להסתכל בעיניים האחד של השנייה ופשוט להתאהב.

האשה עדיין לא מאמינה שזה קורה לה.. והגבר, גם הוא נראה מאושר מאי פעם.

הימים עוברים, הם ממשיכים לדבר, להתעניין, לייעץ ולעזור ומדי פעם  גם מרשים לעצמם לדבר מילים של אהבה, של קרבה של אינטימיות.

האשה מחליטה להסיר את המחסומים. די, היא אומרת לעצמה, אם הלב שלי החליט לארח את האיש הזה בתוכו הוא כנראה ראוי לאהבה. הגיע גם זמני להתאהב.

והיא מתאהבת. עמוק מאד.

הרבה יותר ממה שחשבה שיכולה.

היא אוהבת אותו בכל ליבה.

אבל הגבר פתאום מחליט לסגת. הוא פחות מתעניין, פחות מייעץ, פחות עוזר. הוא מתחיל להתרחק, שוכח פה פגישה ושם ארוחה, לפתע יש לו פגישות בעבודה שהוא חייב לרוץ אליהן.

ההודעות שלו נהיות קצרות וקרות.

הוא פחות שואל לשלומה, פחות מעוניין בדעותיה, ביעוצה, בקרבתה, בחברתה.

שהיא שואלת מדוע, הוא תמיד איתן בדעתו שהוא אוהב, שהוא מתגעגע, שהוא רוצה בה. אבל ברגע האמת הוא תמיד נעלם, נסוג ונסגר.

רגש חמוץ ועכור מתחיל לחלחל לליבה של האשה. היא מרגישה שמכרה את ליבה בזול, מרגישה שמילותיו של הגבר הפכו ריקות, חסרות משמעות, שהוא נע בין אמת לשקר בקלילות כמו שילדים מדלגים על החול.

ודווקא עכשיו, שליבה הרפה מעט והתמלא באהבה עמוקה אליו, הוא סובב לה את גבו, השאיר אותה שבורה והלך לדרכו.

האם היה זה אמתי או אולי אשליה מן הרגע הראשון.. לעולם לא אדע.

אחת מאיתנו
הבלוג הסודי של הבלוגריות בסלונה, שבו ניתן לכתוב בעילום שם את כל מה שלא נעים לכתוב בבלוג הרגיל