סיפורה של רקדנית מוכשרת

כפרימה בלרינה של הבולשוי פליסיצקאיה לא רק ביצעה את כל התפקידים הראשיים בבלטים הקאנוניים כגון "אגם הברבורים", אלא יצרה את התפקידים הראשיים ביצירות שהפכו לקלאסיקות מודרניות של הבלט, כגון "ספרטקוס", "פרח האבן" ו"סוויטת כרמן".

בחלוף השנים היא זכתה להיתרים שונים להופיע כאורחת בלהקות שונות במערב במהלך שנות ה-70 ושיתפה פעולה עם הכוריאוגרפים החשובים של התקופה, בראשם רולאן פטי ומוריס בז'אר, שיצר עבורה את התפקיד הראשי בבלט "איזדורה" וליהק אותה לתפקיד הראשי בבלט "בולרו", שזכה לפופולריות רבה באירופה.

במקביל, פליסיצקאיה החלה ליצור יצירות משל עצמה, לעתים בשיתוף בעלה, במסגרות עצמאיות תחת החממה של הבולשוי.

אך עם זאת, עבודותיהם נוצרו תחת הצנזורה האידיאולוגית החריפה של המשטר הסובייטי.

בחורה עם מחשב נייד

אחת הרקדניות הרוסיות החשובות מיה פליסצקאיה הלכה לעולמה בתחילת החודש מהתקף-לב במינכן.

                                           ביוגרפיה

פליסצקאיה נולדה במוסקווה למשפחה ממוצא יהודי ב-20 בנובמבר 1925 .

אביה מיכאל היה פעיל במפלגה הקומוניסטית, אמה רחל הייתה שחקנית קולנוע.

בין השנים: 1936-1932 התגוררה המשפחה בעיירה סברלארד .

בשנת 1938 נעצר אביה מיכאל בחשד לריגול ואף הוצא להורג.

אמה רחל הושמה במחנה עבודה.

את ימי הולדתה העבירה מיה אצל דודתה אשר הייתה רקדנית בבולשוי.

דודתה הקנתה לה את האהבה לריקוד .

בשנת 1941 שוחררה רחל ממחנה העבודה ושבה למוסקבה.

בשנת 1958 נשאה פליסצקאיה למלחין רודיון שצ'דרין.

בתחילת שנות השמונים עזבו בני-הזוג את ברית-המועצות והשתכנו ברומא ובמדריד.

עם קריסת ברית-המועצות השתכנו בני-הזוג בעיר מינכן שבגרמניה בה מצאה את מותה.

בת -89 הייתה פליסצקאייה במותה.

 

                          קריירה מקצועית

 

עם סיום לימודי הבלט בשנת 1943 הצטרפה פליסצקאיה ללהקת הבולשוי והייתה כוכבת בלהקה.

בשנת 1949 השתתפה פליסצקאיה בחגיגיות יום-הולדת חמישים למנהיג ברית-המועצות יוסף סטאלין.

בשנת 1956 יצא להקת הבולשוי לסיבוב הופעות באירופה ללא פליסצקאיה שלא הורשתה לעזוב את ברית-המועצות בשל היותה יהודייה.

לאור פנייתו האישית של מזכ"ל המפלגה הקומוניסטית ניקיטה חרושצ'וב, בשנת 1959, הותר לפליסיצקאיה לצאת את גבולות ברית-המועצות.

עיקר הפריצה של מיה פליסצקאיה היה בסוף שנות ה-50 ותחילת ה-60 .

כפרימה בלרינה של הבולשוי פליסיצקאיה לא רק ביצעה את כל התפקידים הראשיים בבלטים הקאנוניים כגון "אגם הברבורים", אלא יצרה את התפקידים הראשיים ביצירות שהפכו לקלאסיקות מודרניות של הבלט, כגון "ספרטקוס", "פרח האבן" ו"סוויטת כרמן".

בחלוף השנים היא זכתה להיתרים שונים להופיע כאורחת בלהקות שונות במערב במהלך שנות ה-70 ושיתפה פעולה עם הכוריאוגרפים החשובים של התקופה, בראשם רולאן פטי ומוריס בז'אר, שיצר עבורה את התפקיד הראשי בבלט "איזדורה" וליהק אותה לתפקיד הראשי בבלט "בולרו", שזכה לפופולריות רבה באירופה.

במקביל, פליסיצקאיה החלה ליצור יצירות משל עצמה, לעתים בשיתוף בעלה, במסגרות עצמאיות תחת החממה של הבולשוי.

אך עם זאת, עבודותיהם נוצרו תחת הצנזורה האידיאולוגית החריפה של המשטר הסובייטי

עם פרישתה של הרקדנית הראשית גלינה אולנובה החליפה אותה בהצלחה מיה פליסצקאיה.

בשנת 1972 שמשה פליסצקאיה כרקדנית וכוריאוגרפית במופע "אנה קרנינה" אשר הלחין בעלה.

בשנות ה-80 זכתה פליסיצקאיה יחד עם בעלה להיתר מיוחד מהמפלגה הקומוניסטית לעבוד תקופה ממושכת במערב ומונתה למנהלת האמנותית של בלט האופרה של רומא והבלט הלאומי הספרדי מבלי שנאלצה לערוק.

במקביל, היא הוסיפה להופיע עד 1990 בלי שאיבדה מכישוריה באופן שניכר לעין, ופרשה מהבמה רק לאחר כחמישה עשורים.