סיפורה של אשת התרבות והפעילה הפוליטית מאיה אנג'לו

אנג'לו היא אחת הסופרות,משוררות, ופילוסופיות הידועות והמוערכות ביותר בספרות האפרו-אמריקאית.

בנוסף, היתה אנג'לו אחת הדמויות החשובות בתנועה לזכויות האזרח של ארצות הברית.

בחורה עם מחשב נייד

ביום רביעי שעבר (145\28) הלכה לעולמה הסופרת והפעילה החברתית מאיה אנג'לו.

אנג'לו היא אחת הסופרות,משוררות, ופילוסופיות  הידועות והמוערכות ביותר בספרות האפרו-אמריקאית.

בנוסף, היתה אנג'לו  אחת הדמויות החשובות בתנועה לזכויות האזרח של ארצות הברית.

                                      ביוגרפיה

מאיה אנג'לו נולדה בשם מרגריט אן ג'ונסון בעיר סנט לואיס שבמדינת  מיזורי ב-4 באפריל 1928.

אביה עבד כשוער ומאוחר יותר כתזונאי בצי האמריקאי ואמה עבדה כסוכנת נדל"ן, אחות חדר ניתוח ומאוחר יותר בצי הסוחר.

אחיה הבוגר העניק לה את הכינוי "מאיה".

אנג'לו חיברה ששה ספרי אוטוביוגרפיה,כאשר כל ספר מתאר חלק אחר מחייה הסוערים.

בשנת 1969 היא חיברה את ספרה האוטוביוגרפי הראשון שלה בשם "ידעתי למה הציפור הכלואה שרה" בו היא מספרת את סיפור חייה הבוגרים (עד גיל 17).

בספר זה היא מספרת כי כאשר הייתה כבת שלוש, ואחיה כבן ארבע, הסתיימו נישואי הוריה, ואביה שלח אותם לחיות עם אימו בארקנסו.

ארבע שנים אחר כך, הופיע לפתע אביה ולקח אותם בחזרה לסנט לואיס כדי לחיות עם אימם.

כאשר מלאו לאנג'לו 8, נאנסה אנג'לו על ידי החבר של אימה, ולאחר שאנג'לו סיפרה על כך לאחיה, נודע המקרה במשפחה והחבר הועמד לדין, אולם נאסר ליום אחד בלבד.

ארבעה ימים לאחר שחרורו נמצא הרוג כתוצאה ממכות וכנראה נרצח על ידי משפחתה של אנג'לו.

מותו היכה את אנג'לו בהלם ובמחשבה שהיא בקולה יכולה לגרום למותו של אדם, והיא הפסיקה לדבר במשך חמש שנים.

זמן קצר לאחר מכן  נשלחו אנג'לו ואחיה בחזרה לבית סבתם.

בספר זוקפת  אנג'לו  לזכות אחת ממורותיה, גב' ברתה פלאורס, את חשיפתה ליצירותיהם של סופרים בולטים כגון, דיקנס, שייקספיר, אדגר אלן פו, ואחרים.

בהיותה בת 13 שבה אנג'לו עם אחיה לחיות עם אמה בסן פרנסיסקו, שם למדה בבית ספר תיכון ואחר כך זכתה במלגה ללימודי ריקוד ודרמה. שלושה שבועות לאחר סיום לימודיה ילדה את בנה הבכור קלייד, אשר אף הוא היה למשורר בבגרותו.

אנג'לו התחתנה במהלך חייה שלוש פעמים לפחות, ומיאנה לפרט את מלוא תולדות נישואיה השונים, לדבריה: "מחשש שאשמע קלת דעת".

בשלהי שנות ה-70 פגשה את מגישת הטלוויזיה אופרה וינפרי בעיר בולטימור.

ברבות הימים הפכה אנג'לו לידידתה הקרובה של וינפרי

בשנת 1973 התחתנה אג'לו עם פאול דו פו, מעצב פנים ממוצא בריטי, ועקרה לעיר סונומה שבמדינת קליפורניה.

בשנת 1981 התגרשה אנג'לו מדו-פו, וחזרה להתגורר בדרום ארצות הברית.

היא קיבלה משרת פרופסור באוניברסיטת וייק פורסט (Wake Forest University) במדינת צפון קרולינה.

אנג'לו הלכה לעולמה ביום רביעי שעבר (145\28) בת 86 הייתה במותה.

                                                  קריירה מקצועית

בספרה האוטוביוגרפי השני, "Gather Together In My Name", מתארת אנג'לו קשיי פרנסה גוברים שהובילוה לעבודה כטבחית, ולעסוק בזנות ובניהול זונות אחרות, במשך כשנתיים.

בסוף שנות ה-40 הופיעה אנג'לו כרקדנית במופע ריקודי קליפסו במועדון לילה בסן פרנסיסקו.

בשנת 1952 זכתה במלגת לימודי ריקוד אפריקני עם הכוריאוגרף, בן טרינידד, פרל פרימוס.

מאוחר יותר למדה ריקוד מודרני עם המורה מרתה גרהם.

היא הופיעה בקבוצת הריקוד "אל וריטה"  לצד הרקדן המפורסם אלווין איילי בו שילבה אלמנטים של ריקוד מודרני, בלט, וריקוד מערב אפריקני. בשנים 1954 ו-1955 קיימה מסע הופעות באירופה במסגרת האופרה פורגי ובס.

באותה עת סיגלה לה מינהג לנסות וללמוד את שפת המקום, בכל מקום שבו הופיעה ובתוך שנים ספורות למדה מספר שפות.

בשנת 1957, על רקע הפופולריות הגואה של מוזיקת הקליפסו, אנג'לו הקליטה את אלבומה הראשון, Miss Calypso.

היא הופיעה  במחזמר "אוף ברודוויי" בניו יורק שאף שימש השראה לסרט Calypso Heat Wave, בו ביצעה את שיריה.

בסוף שנות החמישים , לאחר שעקרה אנג'לו  לניו יורק, החלה אנג'לו להתרכז בקריירה של כתיבה.

היא הצטרפה לאגודת הסופרים של הארלם ופגשה בפעילותה זו כמה מן הסופרים האמריקאים הבולטים באותה עת.

באותה עת פרסמה את ספרה הראשון.       

שנות ה-70 היו מן השנים הפוריות ביותר בכתיבתה, כמשוררת וסופרת.

בשנים אלו  עבדה כמלחינה עם הזמרת שחומת העור רוברטה פלאק, והלחינה פסי קול לסרטים.

בנוסף, היא כתבה מאמרים לעיתונים, סיפורים קצרים, ותסריטים לטלוויזיה, וכן, היא הופיעה כמרצה באוניברסיטאות שונות.

בשנת 1977 שיחקה אנג'לו  בתפקיד משנה בסדרה הטלוויזיה "שורשים".

 

                                                                        פעילות פוליטית למען זכויות האזרח

בשנת 1960 נכחה בנאום של מרטין לותר קינג וארגנה מופעים לאיסוף תרומות עבור האגודה לזכויות האזרח.

בשנת 1961 פגשה את פעיל זכויות האזרח הדרום אפריקאי ווסומזי מאקה (Vusumzi Make) אשר הזמין אותה ואת בן זוגה לגור עימו בקהיר, שם החלה עובדת כעורכת משנה בשבועון The Arab Observer.

בשנת 1964, לאחר שהתהדקו יחסיה עם מלקולם Xשבה לארצות הברית כדי לסייע לו בהקמת ארגון חדש לזכויות אזרח, "ארגון האחדות האפרו-אמריקאי".

כזכור, מלקולם X נרצח זמן קצר אחר כך.

בשנת 1968, בהשפעת אבלה על הרצחו של מרטין לותר קינג, כתבה את האוטוביוגרפיה הראשונה שלה, "ידעתי למה הציפור הכלואה שרה", אשר פורסמה בשנת 1969 והביאה לה לראשונה הכרה בינלאומית.

בשנת 1968 מרטין לותר קינג ביקש ממנה לארגן מעין מסע הסברה ברחבי המדינה.

. היא הסכימה אבל דחתה מעט את הסידורים.

חמישה שבועות לאחר מכן, ביום הולדתה הארבעים, מרטין לותר קינג נרצח.

בשנת 1993 קראה משירה "על פעימת הבוקר" בעת טקס השבעתו של הנשיא ביל קלינטון, והייתה למשורר השני שהוזמן לעשות כך בעת טקס השבעת נשיא, מאז רוברט פרוסט בשנת 1961.

בשנת 2008 תמכה אנג'לו  במועמדותה של הילרי קלינטון לנשיאות ארצות הברית, בעת הבחירות הפנימיות במפלגה הדמוקרטית.

אך, לאחר שהפך ברק אובמה  למועמד המפלגה, הביעה את תמיכתה בו.

בשנת 2009 פעלה לקידום חוק המכיר בנישואים חד-מיניים במדינת ניו יורק.

בשנת  2011קיבלה אנג'לו את מדליית החירות הנשיאותית מנשיא ארצות הברית ברק אובמה.

 

 

אנג'לו היא אחת הסופרות הידועות והמוערכות ביותר בספרות האפרו-אמריקאית.