סיכום העשור שלי

בחורה עם מחשב נייד

עשור 2010 עד 2020 היה מעורב חלקית. היו בו רגעי שמחה ושלווה סטואית, והיו גם הרבה בעיות, חרדות ודאגות.

היו לי הרבה תקופות שלא היו דאגות על הראש וזה היה הכי מגניב. מין תקופות כאלה שפתאום אין בעיות מיוחדות ששמים אליהן לב ואפשר להיות במצב רוח טוב. אבל תמיד היה לי החשש שעוד מעט זה יגמר ואני אקבל בום על הראש ובאמת קיבלתי.

אבל כשאני חושבת על זה, זה ממש מצחיק. פעם לא היינו תופסים ככה מעצמנו ומחשיבים את עצמנו למשהו כזה מעניין ומיוחד שצריך לעשות סיכומים. אנשים היו חיים, עובדים קשה, מבלים את סוף היום במסבאה עם קנקן בירה ושותים עד כלות. הנשים היו מחכות בבית בחושך. והולכים לישון מוקדם. ככה היה מימים מימימה. היום, כל אחד חושב שהוא אישיות בפני עצמו. כל אחד הוא VIP. מציגים סיכומים, ביוגרפיות, מזילים דמעות, מרגשים ובעיקר – סוגרים מעגלים.

הייתי הילד הכי שמן ומכוער בכיתה, כולם צחקו עליי. היום אני מנכ"ל ומשתין על כולם מלמעלה. סגרתי מעגל.

הייתי הילדה הכי ביישנית וסגורה, אבל עברתי תהליך והיום אני הכי מלכה. סגרתי מעגל.

אף אחד לא יודה שהוא לא סגר שום מעגל. אף אחד לא יגיד – אף אחד לא ציפה שיצא ממני משהו ובאמת לא יצא.

אני למשל, תמיד הייתי ילדה ביישנית ותמימה. וככה זה היה כל החיים. ביישנית ותמימה שכולם עובדים עליה ומנצלים אותה. האם זה השתנה? לא! עדיין אני כזאת. בגלל זה אני לא אעשה שום סיכום עשור ושום סיכום חיים כי אין מה לספר ואין מה ללמוד ממני.

אני אחיה כמו שחיו פעם, בלי לעשות עניין. בלילה ישנה, בבוקר קמה, עובדת, אוכלת, לומדת קצת דברים חדשים, מטפלת במה שצריך בבית ואף אחד אחר לא מוכן, סובלת מכל מיני בעיות גופניות של גיל שמתקרב לחמישים וזהו. ומתישהו אני אמות ויהיו כאלה שיהיו עצובים וזהו. אבל גם מי שיהיה עצוב עליי ימות מתישהו. אז לא יישאר ממני כלום.

ולכל אלה שחושבים שהסיכומים שלהם מרשימים והופכים אותם לחשובים – צאו מהסרט. גם הסיכומים שלכם ימחקו בקרוב או שאף אחד לא יקרא אותם. כולנו לא חשובים וזהו. ביי.

mika13
שנת לידה: 1974. אמא לשתי בנות מתבגרות טפו טפו טפו חמסה חמסה מדהימות. נשואה. מערכת יחסים עם עצמי: זה מורכב.