סולם של צלילים

הסתכלתי על בתי ששרה במופע הסיום של ימי המוזיקה במגידו, וידעתי, שכאן, במקום הזה, שהיה כל כך קשה לה להיקלט בו לפני שנה ,מיתרי הקול שלה, הם אלה שחצבו בקיר הבטון שנתקלה בו בתחילת השנה והביאו אותה לקדמת הבמה.

בחורה עם מחשב נייד

הייתי בת 11. אולי 12.

הייתי הסולנית של מקהלת בית הספר אחד העם בחדרה, והשיר שנבחר לשיר באחד הטקסים, מי זוכר איזה, היה 'ציון תמתי'.

ואמרתי-לא. את השיר הזה אני לא שרה. הוא גלותי, הוא ישן, הוא לא מכאן, ואני לא שרה על 'ציון תמתי, ציון חמדתי'.

היתה תדהמה. ואחר כך, אמרו לא יכול להיות, את תשירי מה שיגידו לך, ואמרתי-לא.

ואז איימו, שאם לא אשיר את השיר הזה, לא יתנו לי להכנס לבית הספר בערב הטקס.

אני זוכרת את הערב ההוא.

אני זוכרת מה לבשתי.

אני זוכרת את הדרך מהבית ברחוב הגיבורים לבית הספר.

אני זוכרת את המחנכת עומדת בשער ואומרת לי: אמרת שלא תשירי? אין לך כניסה הערב לטקס.

אני זוכרת את התדהמה.

אני זוכרת את הדרך חזרה הביתה. בוכה.

אני זוכרת את אמא ואבא הולכים לקראתי.

אני זוכרת את אמא שלי, שהיתה מורה מתקשרת עוד באותו ערב ודורשת, לא מבקשת, דורשת מהמפקחת שתגיע לברור למחרת בבית הספר.

אני זוכרת את המפגש למחרת בחדר המנהלת, ואת ההתנצלות.

המתבגרת שלי, זמרת. כשהגענו לכאן ,לקיבוץ, לפני שנה, והיה לה כל כך קשה להיקלט לתוך חבורת ילדים קיבוצניקים, שמכירים אחד את השני מהסיר ומהפעוטון, והיה נדמה שצריך לעבור בידיים חשופות קיר בטון, אמרתי לשמוליק, מנהל אולפנת המוזיקה: היא זמרת. קח אותה. טפח אותה. המוזיקה תסלול לה דרך.

והיא צורפה להרכב, ובמשך השנה שרה בהזדמנויות שונות, בכשרון גדול, בבטחון, סללה את דרכה דרך המוזיקה והשירה לתוך החבורה.

בשבוע האחרון, התקיימו בעין השופט, סדנאות וימי מוזיקה.

אלה היו ימים מקסימים. זה היה שבוע מלא במוזיקה, בסדנאות אמן, בצלילים חדשים ומוכרים ונראה היה, שהמתבגרת הסוערת שלי, זו שאני כמעט כל בוקר זורקת מהבית והיא מתעקשת לחזור בחזרה, מצאה את מקומה בעולם.

הצלילים מקיפים אותה, השירים נובעים מתוכה, הקול החזק מוביל אותה, העמידה על הבמה מייצגת אותה, היא שרה והשיר, וגם הקהל מחזיר לה אהבה.

נועה שרה סיום כתה ט

הסתכלתי עליה ועל חבריה ששרו במופע הסיום. שבעה הרכבים של ילדים ונערים מכיתה ועד כיתה י"ב.

מוכשרים מאין כמוהם.

שרים, מעבדים, מנגנים לפעמים על יותר מכלי אחד, עומדים על הבמה עם מיקרופון בידיהם, מי בבטחון כזה ומי באחר, בסנדלי שורש, במכנסיים קצרים, בחולצות טריקו,  כאלה שנראה כאילו קלידי הפסנתר הם המשך של אצבעותיהם הצעירות, וכאלה שהסקסופון קשור להם בשרוך על הצוואר והם נעים בגופם עם המוזיקה, וכשהסתכלתי עליהם,  האושר וגם והגאווה הציפו אותי.

אף אחד לא יגיד להם כאן מה לשיר ומה לא. לא יאיימו עליהם, לא יזרקו אותם. להפך, יתנו להם כאן חוויה חזקה לחיים.

הולך ופוחת הדור? לא השבוע. לא כאן, לא בימי המוזיקה.

נדמה שהיה, שהנערים האלה יכולים בפיהם המזמרים, בידיהם המנגנות, בגיטרות הבס שלהם, בכינורות, בצ'לו, בקלידים ובמיתרים, להביא שוב את התקווה שקצת אבדה לנו כאן.

שהמוזיקה תהיה להם לגשר ותבנה את מה שהתקלקל זה מכבר, שתסלול את דרכם קדימה לחיים  טובים יותר, שישירו במקום להתלהם וינגנו במקום להתנגח.

הסתכלתי על בתי ששרה יחד עם יוני רכטר בסדנת האמן, שעמדה על הבמה במופע הסיום ושרה  JUST A TWO OF US, וכשהקהל הריע לה ולחבריה בסוף השיר, ידעתי, שכאן, במקום הזה, שהיה כל כך קשה להיקלט בו, מיתרי הקול שלה, הם אלה שחצבו בקיר הבטון שנתקלה בו בתחילת השנה, והביאו אותה לקדמת הבמה.

נועה ויוני רכטר

עופי בתי, על קולך הגבוה, על הבטחון בעצמך, בעמידתך על הבמה, בשירתך החזקה, עופי רחוק וגבוה.

הצלילים הם הסולם הנכון שלך.

השירה היא העולם השלם שלך.

אני, כמו תמיד, מחכה לך כשאת יורדת מהבמה, ומחבקת חזק.

 

יעלי כרמי
מרצה ומנחת סדנאות לכתיבה אישית, לכתיבה ברשת ובמדיה החברתית, סיפורים ממגירת הזיכרונות, ליצירת בלוג - 'בלוג משלך', ותוכן אישי- שיווקי באמצעות סיפור. יועצת ומלווה תהליכי כתיבה. בלוגרית וותיקה ואוהבת מילים. בעלת סדרת הרצאות 'מילים רבות יופי' בנושאי אהבה, טעמים וריחות, בתים וגעגועים.ילידת 1964, אמא למעין ונועה, גרה בקיבוץ הזורע, עם ע., בן זוגי האהוב. הבלוג שלי בסלונה נתן לי במה לכתיבה, להבעה וכך יצרתי לי מקום ומומחיות בעולם. אני מאמינה שכל אשה צריכה בלוג משלה. מקום בו היא תוכל לכתוב, להשפיע, לשתף, להשתייך לקהילה, ולהשמיע את קולה. אני אוהבת שירה וספרות, קולנוע וטלוויזיה, שירים עבריים, לחם עם חמאה, שוקולד בטעם תפוז, וקשה לי לעמוד בפני עוד זוג מגפיים או סנדלים בסוף עונה. אני מזמינה את כולן לסדנאות הכתיבה ומתרגשת עם כל בלוג חדש שפותחת אחת התלמידות שלי. הבלוג שלי שינה את חיי, ואני יודעת, שהוא ישנה גם את חייכן. בואי, וגם לך יהיה בלוג משלך.