"נמחקתי מדי יום ביומו"- מתוך עולמות שבורים

השבוע יצוין בעולם היום הבינלאומי למניעת אלימות כנגד נשים. ביום זה מעלים למודעות את התופעה, הנתונים המספרים, הסיפורים הקשים והתוצאות שלפעמים הן בלתי הפיכות.

בקהילת "באשר תלכי" בחרנו לקחת את היום הזה- צעד אחד קדימה, לכוון של צמיחה והתקדמות.

נשים יקרות-חברות הקהילה השונות, שעברו התמודדויות מורכבות עם מסכת חיים אלימה לסוגיה השונים פתחו בפני את לבן ושתפו בסיפוריהן האישיים. כאשר הדגש הוא על הכוחות והכלים שסייעו להם לצמוח ולצאת ממעגל האלימות הקשה כל כך. בימים הקרובים- אביא כאן סיפורים אמיתיים של נשים אמיתיות- שבחרו לצאת לדרך חדשה באומץ ובמודעות. לקחו אחריות על חייהן ושינו אותן לטובה- עבורן ועבור משפחתן. אני מודה לנשים שהשתתפו בפרויקט- הכוחות שלכן, הן הכוחות של כולנו.

 

סיפורה של גילה (שם בדוי):

הייתי ילדה בת 21 בתוך מעגל האלימות. זועקת בדממה, מפחדת לפתוח את הפה. במשפט אחד אציין שחוויתי כל סוג של אלימות אפשרית. או מדויק יותר בלתי אפשרית בעליל. הרגשתי שהידים שלי כבולות ואין לי יכולת לעשות כלום. את הכח שהיה הוצאתי על לשרוד את ההווה. גם אם רציתי לטוות עתיד אחר, לא היה לי מיליגרם של פניות לחשוב, לתכנן ולפעול.

הקשר הזוגי היה כ"כ אינטנסיבי, מרשת, חודרני. הגשתי אבודה, נמחקתי מדי יום – לאט ובטוח. בתוכי ידעתי בצורה מאוד ברורה שזה לא החיים שאני רוצה, רק שהפחד שיתק אותי.

ניסיתי לפנות ליועצים, למטפלים. הוא בא פעם אחת וסירב לבוא כי "אני מכיר אותם, כולם בעד נשים" ושם זה הסתיים.

הדברים שעזרו לצאת משם היו מעטים אך משמעותיים מאד עבורי:
1. ידע -ספר ש"יד לאחים" הוציא – "שבויות" הבנתי שאני אומנם חיה עם יהודי, אבל זה לא שונה ממה שהבנות שנמצאות בכפרים, עם בני זוג אלימים חוות. הוא עזר לי להבין איך מעגל האלימות עובד, והבנתי את המקום שלי.

2. חברה מדהימה שלי, שראתה ולא שתקה ונכנסה עם המון רגישות לתמונה היא שמעה, הייתה, חוותה והציבה לי המון שאלות שחייבו אותי לעצור ולחשוב. היא שיקפה לי מבחוץ עד כמה המציאות הזאת לא שפויה ולא בריאה. הידיעה שיש איתי עוד מישהו במסע הזה מאוד עזרה לי – ידעתי שאם אני אקפוץ למים אני לא אהיה לבד.

אישה מקבלת תמיכה מחברה (צילום: שאטרסטוק)

הדיבור, המחשבות, התובנות גרמו לי להבין שיש לי את זכות להיות אישות נפרדת: יש לי זכות להביע דעה.  יש לי זכות לנהל את החיים שלי. זה עזר לי לשבור את הפחד לסדוק אותו לאט לאט.

הידע , ההכרה במציאות, הסדיקה של הפחד, הדיבור שהשלים את הפער בין המקום המושכל לבין הרגש החושש הפוחד ובעיקר הידיעה שאני לא לבד עזרו לי לעשות את השינוי הכי משמעותי בחיים שלי.

היום, לא הרבה שנים אחרי, אני אדם חדש. מינפתי את התקופה הזו לבנייה, לגדילה ולהגדרה עצמית מחודשת. למדתי להיות מחוברת לעצמי ומתוך כך לפעול. הגבולות שלי מאוד ברורים וגם המטרות.

כיום אני לומדת לתואר ראשון, מגשימה חלום ישן ולומדת אומנות בביה"ס מיוחד, עובדת ומנהלת אורח חיים עצמאי. במקביל אני מנסה לעזור ולסייע לנשים אחרות שנמצאות במצבי מצוקה / תקיעויות בחיים לצמוח וליזום שינוי.

אני ממליצה לנשים שמוצאת את עצמן במצבים כאלה, דבר ראשון לא לפחד לדבר! לא להיות לבד! לפנות לדמות אובייקטיבית מבחוץ שתעזור לראות את התמונה בפרספקטיבה רחבה יותר. ללכת לאיש מקצוע טוב ולכייל – לקבל הגדרה של נתונים. והעיקר להיות מחוברת לתחושות שלך ולהאמין שאת ראויה לטוב תמיד!