משמורת והסדרי ראייה – להלכה ולמעשה

משמורת והסדרי ראייה - להלכה ולמעשה

משמורת והסדרי ראייה - להלכה ולמעשה

לאחר גירושין של הורים, או פרידה בין השניים, יש צורך ממשי וחשוב להסדיר את אופן גידול הילדים. אלא מה? בנושא זה "מתערב" המשפט הישראלי, במטרה לקיים את אמנת האג ואת עיקרה: שמירה על טובת הילד. זהו עיקרון מנחה, בכל הנוגע לקטינים במדינת ישראל, וזו הסיבה להתערבות המשפטית בהסדרת מגורי הילדים. במאמר זה נסקור את סוגי המשמורת (שהיא בחירת מקום מגוריו של קטין), והם: משמורת בלעדית, שבה קיימים הסדרי ראייה, וכן משמורת משותפת. בנוסף, נציג את דרך קביעת סוג המשמורת, בהתאם לנסיבות האישיות של כל ילד וילד.

מאמר זה מובא לנוחיותכם/ן, קוראים/ות יקרים/ות ואין לראותו כתחליף לייעוץ עם עורך דין לענייני משפחה.

מהי משמורת בלעדית:

משמורת בלעדית הינה סוג משמורת, לפיו חייו של ילד יתנהלו אצל הורה אחד, שהוא ההורה שיוגדר הורה משמורן. במשמורת מסוג זה, יחיה הילד בחזקת ההורה המשמורן וחייו ינוהלו בשגרה על פי החלטותיו של אותו הורה. על ההורה האחר, שאינו משמורן, תוטל החובה לשלם מזונות ומפגשיו עם הילד ייעשו על פי הסדר שעליו נפרט בהמשך.

חשוב לציין כי משמורת בלעדית היא המשמורת שלרוב נהוגה. הדבר בדרך כלל נובע מתפיסה של האם כהורה מטפל משמעותי יותר. זאת בהמשך לחזקת הגיל הרך, לפיה ילדים עד גיל 6, יהיו בחזקת אמם, במשמורת בלעדית, אלא אם כן הוכיחו כי לאם אין מסוגלות הורית. יש לציין כי בהמשך לחזקת הגיל הרך, ממשיכים בתי המשפט, כמעט באופן מוחלט, להשאיר ילדים בחזקת אמם, במשמורת בלעדית.

כהמשך למשמורת בלעדית – הסדרי ראייה:

לאחר קביעת משמורת בלעדית והגדרת ההורה המשמורן, ההורה שאינו משמורן יזכה בהסכם, שהוא הסדרי ראייה. ההסדרים הללו יגדירו את תדירות המפגשים של ההורה שאינו משמורן עם הילד, את זמן המפגש ולעיתים גם את תוכנו של המפגש. ככל שיהיה מדובר בהורים שאינם בקשר טוב, כך ההסכם יהיה מוגדר, מוסדר ומפורט יותר. ככלל, הסדרי ראייה סטנדרטים בישראל עומדים על שני מפגשים שבועיים, של 4 שעות כל אחד, בשעות הצהריים, כאשר סופי שבוע הינם לסירוגין. מפגשים שכאלו, שיכללו גם שינה, יוגדרו הסדרי ראייה מורחבים.

מהי משמורת משותפת:

משמורת משותפת הינה הסדרי הלנה של ילד אצל שני הוריו, בחלוקה שווה ביניהם. זמנו של הילד יחולק בין שני בתים נפרדים, שני חדרים שונים, כל אחד – בביתו של הורה אחר. לא יוגדר הורה משמורן, מכיוון ששניהם יהוו ככאלה, ולכן גם לא יהיה שימוש בהסדרי ראייה, משום שאין צורך בכך.

לגבי מזונות, בעבר היה חוסר שוויון הנוגע למזונות במשמורת משותפת: אבות היו משלמים מזונות, למרות שהיו מגדלים את ילדיהם במחצית מהזמן. הדבר שונה בשלהי 2017, בפסק דין תקדימי, בו נקבע כי כאשר מדובר במשמורת משותפת לילדים בני 15–6, תיבחן היכולת הכלכלית של שני ההורים, ולפי הנתונים יחולק סכום המזונות, שווה בשווה. משמורת משותפת היא פרי העת האחרונה, כחלק מהמהפך התפיסתי של הורות משותפת, ורצון הגברים להיות מעורבים יותר ויותר בחיי ילדם. למשמורת מסוג זה יש יתרון עיקרי, בשמירת הקשר של הילדים עם שני ההורים, אם כי יש כאלו שטוענים שהדבר מביא את הילד לתחושת חוסר יציבות ובלבול, בשל החיים "המקבילים", לכאורה.

דרך קביעת סוג המשמורת:

תחילה, ינסו בני הזוג להגיע להסדר ביניהם, בהסכמה של שניהם, לגבי האופן שבו הם עתידים לגדל את ילדם, לאחר הפרידה ביניהם. במידה ואלו לא יגיעו להסכמה, הנושא יידון בפתחו של בית המשפט לענייני משפחה או לחילופין, בבית הדין הרבני. בית המשפט יבחן כל קטין לגופו, במטרה לקיים את טובת הילד הספציפי. במידה ויחשוד בית המשפט, כי דעתם של ההורים מוטה, הוא ימנה לקטין אפוטרופוס לדין, שיביא את צד הילד ללא הטיות ואינטרסים מנוגדים של הוריו. לאחרונה, החלה מגמה מתפתחת של שופטים המקשיבים לרצונותיו של הקטין ואף מזמנים אותו ללשכתם, כדי לשמוע את דעתו בנושא. הדבר יעשה רק כאשר בית המשפט יראה לנכון לעשות כן ויהיה סבור כי הילד מבין בעניינו ובעל שיקול דעת עצמאי.

סיכום:

תחום הילדים, בעיקר משמורת, הוא נושא חשוב מאין כמוהו. כל החלטה בעניינו של ילד יכולה לגרום להשפעות על חייו, לטווח הארוך. אי לכל אלה, מוטב להיוועץ בעורך דין לענייני משפחה, בכל החלטה או תהיה בנושא, וזאת במטרה להגיע למטרה הרצויה, היא טובתו של הילד והאפשרות להשיג לו קרקע פורייה לגידול והתפתחות .