מרתפי ברלין ואורות הכריסמס

בחורה עם מחשב נייד

קפיצה קטנה לברלין, אל רחובות של כריסמס. יין חם בכל דוכן עטור אורות, אנשים שמחים, ריחות של אוכל באוויר, טמפרטורות נמוכות בחוץ והרבה חום בלב. מזג האוויר עד כמה שזה מוזר – נפלא. אמנם קר, אבל התלבשנו בהתאם, ורוב הזמן אין גשם ורוח ופשוט כיף. כיכר הומה אדם, כירבול קולקטיבי בין דוכני חג. הצטופפות פועמת. אישה עומדת בתור לאיזה מאפה מתוק שריחו נוכח בכל האזור. נופל לה הסלולרי ואני מגיש לה אותו חזרה. תודה בגרמנית, בבקשה באנגלית, חיוך באנושית, בעיניים. עוד סיבוב של Glühwein, חם וקינמוני.
יש בברלין תחושה מסתורית. רב מימדיות שכזו שנוכחת בכל. ברלין של מזרח ומערב, ברלין של מעלה ומטה. ברלין של אז ועכשיו. הבניינים סגורים בדלתות, תוחמים היטב את ברלין של חוץ וברלין של פנים. פה ושם רמיזות לכניסות אפלות יותר, מרתפים, חצרות אחוריות, ברלין של מימד נסתר. קולות מן העבר מהדהדים: חזור אחורה 75 שנים, המקום הזה מסוייט, האימה שולטת בכל. בלתי נתפס.
בוקר. מייל מהסדנה שעומדת להתחיל הערב מתזכר אותי על סידורי ההגעה. הסקרנות מובילה אותי לשם במסלול הבוקר כי הדירה ששכרנו קרובה. כניסה תמימה ממפלס הרחוב. וילונות צחורים, חדרים שקטים ונקיים. הלילה אשוב מלא סקרנות להמשיך לחקור טנטרה. הפעם את הצד האפל, המסתורי שלה. עוצר במאפיה ומצטייד בלחמניות טריות. השמיים רק מתחילים להתבהר, שבע וחצי וילדים כבר אצים לבית הספר. שניים שניים, שלושה שלושה, כמו אצלנו. קולניים, חסרי מנוח.
ספא. vabali ספא. אחוזה מפנקת בסגנון אסייתי. סאונות מסוגים שונים, בריכות בדרגות חום שונות מהבילות אדים אל האוויר הפתוח והקר. חילופי טמפרטורות הזויים בין 95 לבין אפס, ואז 70 או 50, ואז טבילה ב 30 או ב 10, והגוף נמס, נדרך, מתכווץ, מתאדה, מתרכך ומתפנק. מנוחה על מיטת מים תחת שמיכת צמר. אנשים זרים מכל מיני מקומות שוכבים דוממים בפינוק אינסופי. המקום הזה חולף לי מהר מדי אבל יש סדנה. העירום כל כך יפה למקום הזה. עירום של נשים וגברים, עירום פשוט, עירום טבעי, עירום שלא עושים ממנו עניין.
אני מגיע סמוך לשבע וחצי. ההתכנסות בדיוק בעיצומה. הבחורה שמקבלת את פניי שואלת לשמי וכשאני עונה – פונה אליי בעברית. אני מתקשה להיות מופתע. כבר נוכחתי שבכל מקום בעולם בו תתקיים הכשרה או התנסות כלשהי הנוגעת במיניות – תימצא שם גם הזווית הישראלית. ג'ינג'י גבוה מזהה שאני מתבונן סביב בסקרנות וניגש אליי. מציג את עצמו, מניו זילנד, שואל אם העולם הזה חדש לי או שכבר חוויתי חוויות דומות בעבר. הוא מספר שעבורו זו התנסות ראשונה. אני מחייך ומנסה לרגע לחשוב בכמה סדנאות וסמינרים כבר הייתי, אבל מה זה משנה בכלל. תהנה ותתמסר, אני מציע לו.
מתכנסים למעגל ומתחילים. הישראלית מקבלת תפקיד בחלק הראשון ומפעילה את כולנו במסגרת החימום. בינתיים העיניים סוקרות את החבורה. מבטי מצטלב במבטה של… מי זו? ומדוע היא מוכרת לי כל כך? מבעד למסך הקטורת שבחדר הזיכרון החושי מחזיר אותי לריח חג המולד המתוק בדוכן ההוא, והסלולרי שנפל לה. אני לא בטוח אם היא זיהתה אותי גם כן.
הערב מעמיק, מסמיך, המנחה מוביל אותנו אל תוככי האפלה. הניו זילנדי ואני עובדים כעת יחד. תהליך מאתגר. הכי פשוט לעבוד בקוטביות. גבר עם אישה, פלוס עם מינוס. וכאן שנינו, שני קטבים דומים מנסים לפצח את "המשימה" שהוטלה עלינו ולדבר בלי מילים רעיון רוחני. אנרגיות מחושמלות. מסביב צמדים בשלבי התהליך השונים, חלקם רצו קדימה והחליפו רוחניות בפיזיות. במזרון שלידינו שתי נשים מלופפות יחדיו, נדמה לי שההיא מהדוכן אחת מהן. הג'ינג'י מנצל הפוגה של תדרוך על ידי המנחה לספר לי שלמרות כל האנחות מסביב הוא לא מרגיש far behind ושהתהליך האנרגטי שקורה בינינו מדהים עבורו. אני מסכים. להצליח להתמסר לסיטואציה הזו זה אתגר כפול. אין בינינו משיכה אבל דרגת האינטימיות מאמירה מרגע לרגע. לבסוף המנחה מכריז על הפסקה ופותח חלון. אוויר קריר חודר לחדר ומפיג את הסמיכות הטעונה. אני מתרענן מעט, מחליף כמה מילים וחוזר אל השקט שלי על איזה מזרון פנוי. כשחוזרים מן ההפסקה הוא מבקש שנתחלק לשלישיות. אני מרים עיניים ומולי הזוג המתכרבל ממקודם, שתיהן. אני שואל אם ירצו שאצטרף אליהן ומתקבל בברכה. היא מזהה אותי, כמה מוזר ומדהים להפגש שוב בתוך מקום כזה גדול כמו ברלין. מתחילים שוב. החברה שלה "מובילה" ראשונה בתהליך, והיא שנייה, ואני שלישי ואחרון. מסבב לסבב אנחנו נמסים ומתלכדים לדבוקה נושמת ונושפת. הבגדים שלה עם ריח של טבע, העור שלה מזיע ריח של כריסמס מתוק, הנשימה שלה ממסטלת. שלושתנו גומעים את הקירבה המתהווה בינינו. עכשיו תורי להוביל ואני מחבר אותן יחד, לאט, וכשהמנחה מבקש ש"נשרוף את זה לגמרי, עד שלא יוותר דבר לשרוף", העיניים נעצמות, וידיים והבל פה מתוק וטייץ רך והדוק ומן שילוב של התמסרות טוטאלית ויחד עם זאת איפוק איטי וכמעט מתריס מובילים אותנו אט אט לסיומו של התהליך ושל הערב כולו. אחרי סיכום הערב, ולפני שמתפזרים המנחה מבקש עזרה לפנות את המזרונים למרתף. אני אוחז מזרון ומתקדם בעקבותיו. דלת נפתחת, דלת נסגרת. אנחנו בחוץ כעת. אויר קר מכה בי. הוא מנסה מפתח אחד, ומפתח שני ושלישי ולבסוף מוצא את המפתח הנכון לפתיחת הדלת הצדדית. מורד מדרגות אפלולי נפתח בפנינו. משהו מהדהד בתוכי שיחה מוקדמת, כשצחקנו לפני שהלכתי לפה ואמרתי שאם אני לא חוזר מהטנטרה האפלה אולי ימצאו אותי באיזה מרתף ברלינאי אפל. אירוניה. הוא מדליק את האור. בטון חשוף, גרם מדרגות נקי מוביל למרתף מסודר בדיוק גרמני. כשהאורות דולקים ברלין לא באמת מפחידה. אפילו הצלחתי להתמסר לאפלה.
שעת לילה קטנה מאוד. אני צועד ברחוב והגשם שהתחיל עוד קודם ממשיך ללא הרף. גשם דק דק כזה, אירופי. לא כזה שמבריח אותי מן הרחוב. מישהי צועדת במדרכה המקבילה, ואחר עוד שני בתים נבלעת לתוך מבואה של בנין ומדליקה את האור. כריסמס בחלונות. בא לי עוד מהיין החם.

רוני - עיסוי אירוטי
בבלוג זה תקראו על העיסוי האירוטי, על המפגשים המעניינים שהעיסוק הלא שגרתי זימן לי ועל תובנות והשקפת עולם אודות מגע, אינטימיות מיניות וטנטרה. האתר שלי: www.or-gasmic.com ליצירת קשר, תגובות, שאלות ופרטים: 058-4472766