מרחבים פנטסטיים במרחב מוגן

"על חוף מפרץ, אלון תפארת", תערוכתה של אנג'ליקה שר בקיבוץ בארי

בגלריה בקבוץ בארי, שעל גבול רצועת עזה, מוצגת בימים אלה תערוכתה של אנג'ליקה שר, אחת הצלמות הטובות בארץ, ובין האהובות עלי ביותר.
על קיר הגלריה ציטוט מתוך "רוסלאן ולודמילה" מאת פושקין, פואמה שתלמידי בית ספר ברוסיה נדרשו לשנן בעל פה.  לנו, הישראלים שהתוודענו לראשונה ליצירה ספרותית זו, היה מפגש מפעים ומרגש עם עולמות תוכן מוכרים מהספרות הפנטסטית, המהדהדים בעבודותיה של שר:

…"שם מול העם, בלב רקיע,
על פני ימים ויערים
כשפן נושא רב גיבורים.
בשבי בת מלך מקוננת
וזאב אפור לה לאומנת.
מכתש שם עם באבא יאגה
הולך, סובב בלי הפוגה.
הייתי שם, הדבש נלגם,
ובצילו חתול השמיע
שירים ואגדות עם"…

 B

האוצרות המשובחת של סופי ברנזון מקאי שוזרת ומאגדת באופן מרתק עבודות של אנג'ליקה שר מתקופות ומסדרות שונות – החל מצילומים מבוימים השייכים לסידרה "אלבום משפחתי", שהייתה יריית הפתיחה, שהזניקה את שר אל עולם האמנות וכלה בצילומים מטופלים בפוטושופ שנעשו בשנה האחרונה.
בכל הסדרות של אנג'ליקה שר בולטת האסתטיקה המוקפדת והמרהיבה והן מעניינות בגלל הרבדים הרבים והעומק התרבותי שהן משקפות. בתערוכה בגלריה בבארי תורמים גם סדר ההצגה, הקצב והתליה המצוינת בחלל הגלריה, המאפשרים לצופה קריאה חדשה ביצירתה של שר וגלישה במרחבי הדמיון האינסופיים שהיא מציעה.
האובייקטים המיתיים והסימבוליים בצילומים מעלים אינספור אסוציאציות פנטסטיות שמקורותיהן  באגדות-עם, בפולקלור האירופי ובמיתולוגיות סלביות ואחרות. צירופם של נופים ודימויים השייכים למציאות הישראלית העכשווית יוצרים חיבור מפתיע ודרמטי מבחינה רעיונית ומההיבט הוויזואלי.

בצילומיה המטופלים של שר מופיעים בצורה סוריאליסטית פריטים שחלקם מייצגים את חייהם הקודמים של המהגרים, קשורים לעולמם הפסיכולוגי, הסוציולוגי, התרבותי והרוחני.
מיקומם בחלל הצילומי והיחס בין כל העצמים לבין הרקע הוא דמוי חלום, לעיתים מטריד, מדגיש את הזרות, ואת הצורך ליישב איזה קונפליקט או אי-התאמה.

ניתן להבין את יצירתה של  שר בדרכים רבות, כי עבודותיה הן כמו נהר של דימויים:  יובליו שנובעים ממקורות תרבותיים שונים נפגשים – מתחברים ויוצרים זרימה אדירה ושופעת.  חיבור דמות החיילת (הייצוג הישראלי האולטימטיבי)  לארכיטיפ הצמה ולחלה (שגם היא סימבול טעון במשמעויות דתיות), ונטיעתם בנוף סוראליסטי שבקרבו ניצב שולחן שאת קצהו בלתי ניתן לראות ושאת אורכו אי אפשר לאמוד.
בסיפורים שמספרת שר נותרים תמיד סימני שאלה, המאפשרים לצופה לשוטט במרחבי הדמיון הפרטי שלו:  מי נמצא בקצהו הבלתי נראה של השולחן? האם שם אהובה המיועד של הנערה? אולי הוא חיל שנפל בקרב? ואולי הוא נמצא שם והם עוד עתידים להיפגש ולחיות באושר ובעושר?

צילום אחר – קטן ואיקוני – מציג על רקע דרמטי שחור וכבד – אישה צעירה שצמה ארוכה ובהירה כרוכה סביב צווארה כמו חבל תלייה. ידה האחת אוחזת-סוגרת את שולי הצמה (בציורי שמן קלאסיים צמה קלועה וקשורה מסמלת את תומתה השמורה של הדמות הנשית),  וידה השנייה מניפה צעיף לבן עדין ושקוף בתנועה המדמה כנף ציפור, ומתכתבת עם יצירות רבות ומפורסמות העושות שימוש במטמורפוזה – הפיכת אישה לברבור.

 

במרכז הגלריה מוצגת אחת העבודותיה היותר מאוחרות של שר, צילום שהוא מחווה ל"לוגמי התה" של יוסל ברגנר.  עבודותיו של ברגנר, אליהן התוודעה האומנית רק לאחר עלייתה לישראל מעוררים זיכרונות ורגשות הכרוכים בהגירה ובגעגוע, בחוסר היכולת להיטמע ולהשתלב בהרמוניה מושלמת עם הסביבה החדשה.
לוגמי התה, יוסל ברגנר

לוגמי התה, אנגליקה שר בצילום, משפחה רוסית, שביימה שר: זוג הורים ושלושת ילדיהם. כעולים חדשים הם כבר אימצו את הנורמה החברתית הישראלית ולא הסתפקו בילד אחד או שניים. בני המשפחה כולל כלבם מסבים סביב שולחן ועליו סמובר וכוסות תה מעוצבות בסגנון המקובל בארץ מוצאם – ליטא. המשפחה מוקפת שיחי צבר קוצניים הצמודים לגבם – כמו החיכוך המתמיד עם המציאות הישראלית המחוספסת.  מבטם מרמז אודות מצבם הנפשי – מאם המשפחה שעיניה עצומות כמו היפיפיה הנרדמת שנדקרה ונרדמה,  דרך הבנות המתבגרות שמבטן אבוד וכלה בבן הצעיר – היחיד שמישיר מבט עירני לצופה. חדי עין יבחינו בזוג עיניו הרושפות של חתול שחור המציץ מבין שיחי הצבר, חתול שהוא העד, היודע, "האני המספר" – כמו בשירו של פושקין:

"על חוף מפרץ, אלון תפארת
שרשרת פז עליו תבריק
חתול ידען אסיר-שרשרת
הולך סביב מזמן עתיק
פונה ימינה, שיר מביע
פונה לשמאל – סיפור נולד"…

התערוכה מוצגת בגלריית קבוץ בארי עד 18.5.19  שיח גלריה בשבת 11.5 ב-13:00.
אוצרת: סופי ברנזון מקאי

לסקירה על תערוכתה הקודמת של אנג'ליקה שר