מערכת סנסורית לא מווסתת. האמנם ?

בחורה עם מחשב נייד

העולם שלנו, היפה מאוד שלנו, טומן בו גירויים מכל פינה. תוך כדי שאני כותבת אני שומעת את אימא שלי מנקה בשואב אבק את הסלון, את מכסח הדשא מתחת לחלוני ואת המאוורר שלי. השמש נכנסת לחדר שלי מהתריסים הפתוחים, האורות לד שלי פתוחים, אור מסך המחשב. היי, עכשיו אימא שלי הדליקה את הברז! גם את זה שמעתי ! ואני עדיין מתמקדת אך ורק במה שאני כותבת ולא נופלת להסחות הדעת. חוש השמיעה שלי ביחד עם חוש הראייה שלי, חוש המישוש שעובד כעת כשאני מדליקה, טמפרטורת הגוף שלי לעומת הטמפרטורה בחוץ, כל אלו, לא מסיחים את דעתי ומורידים את הקשב והריכוז שלי, בעיקר בזכות מערכת החישה המפותחת והמווסתת אצלי. לא רק אצלי, אצל רובנו ככולנו.

חיכיתי הרבה זמן לכתוב על מערכת סנסורית לא מווסתת, יש המון מה להגיד על זה, בעיקר כי יש לנו 5 חושים, ושניים שלושה חושים מסוגים אחרים שאף אחד לא שם אותם בפרונט כי הם משניים, אבל בהחלט קיימים, בכל מקרה, יש המון מה לומר לכן אכתוב באופן כללי ובהמשך אכתוב באופן פרטני יותר עבור כל אחד מהחושים.

במהלך השנה הראשונה, העולם הינו חדש להפליא עבור אלו המגיעים אליו לראשונה. כל צורה, כל צבע, כל צליל, הכל מעניין, כי הכל חדש! ניתן למצוא את התינוק בוהה, אך לא בדיוק, בדבר מה אחד. ניתן להבחין כי ההתעסקות של התינוק הינה רפטטיבית בהתחלה באותו מוצר, ניתן להבין שרוב ההתעסקות של התינוק עם החפצים נעשית דרך הפה – אלו רק חלק מהדוגמאות שמראות על חקירת העולם על ידי התינוק. במהלך הזמן החקירה הזו מקבלת צורה שונה ונוכל לראות אותה מתפתחת, בדיוק כמו התינוק. אך אם נראה אותה באותה צורה, לאורך זמן, מזה אומר ?

אני לא מאבחנת, לכן אני נמנעת מראש להגיב בנושא. אני כן יודעת לומר, שמערכת החושים שלנו במהלך ההתפתחות מתעצבת, מווסתת את עצמה, לומדת מה חשוב ומה לא, מה היא מסוגלת לשנות או להכיל ומה לא, וכשאני מדברת על מערכת אני מדברת על כל אחד מהחושים. יכול להיות שחוש אחד יווסת עד לרמה מלאה, והאחר חלקית, דבר שיכול לקרות ונוכל למצוא את עצמנו רואים למרחקים ארוכים, אבל מקרוב שומעים לא מדויק ,או שנוכל לשמוע מזיגה של מים לכוס, אבל לא נוכל שייגעו לנו בכף הרגל ,כי העצבים שם של חוש המישוש לא מהודקים מספיק.

המערכת הזו חשובה מידי כדי שהעולם המוצג לנו יתקבל כראוי ואנחנו נתפקד בו כאנשים. העולם יכול להיות להוות איום רציני, כאשר הוא מוצג בצורה לא מווסתת, שהרוב בו בווליום מאוד חזק ושהווליום הזה לא יורד אט אט, אלא רק מתפתח ליותר ויותר גירויים.

מערכות הראייה והשמיעה משמשות תפקיד מהותי בהתנהלות היומיומית שלנו, כבני אדם בתוך העולם שאנחנו גדלים להיות, לכן הדיפולט שלנו הוא, אפילו באופן לא מודע -זה לא צריך להתעסק כי מראש זה מגיע בצורה המדויקת שלו.

מערכות הראייה והשמיעה עובדות על פיזיקה, קול ואור. העין האנושית מתמירה גלים של אור, בשלושת צבעי היסוד שלהם, בהמשך לצבעים משלימים. היא מקבלת גלים של אור מעין שמאל, מעין ימין, מנתחת את מה שהיא רואה, מתמירה את זה לתמונה אחת, ברורה ככל הניתן, מקודדת את זה בזיכרון, ובכך מייצרת לנו את תמונת החוויה בה אנחנו נוכחים- חשוב מאוד שהמערכת הזו תפעל בצורה המווסתת שלה, כדי שתוכל להציג תמונות ברורות של החוויה.

האוזן האנושית מווסתת את עוצמת הקול המגיעה לעור התוף שלנו. היא שומעת צלילים לאורך כל היום, מכל הצדדים של הסיטואציה בה אנחנו נמצאים, הרי אנחנו לא לבד בעולם משל עצמנו, מווסתת את זה לווליום המדויק של הסיטואציה בה האורגניזם נמצא באותה שנייה בדיוק ,ומשמיעה לו בעוצמה האולטימטיבית של החוויה האישית שלו.

על מנת שנוכל לקחת חלק בעולם התקשורתי, האנושי, המחבק והאוהב, כדאי שנכיר ונחווה אותו בצורה הברורה שלו. אם לא נצליח לעשות זאת, לא נוכל להתמקד בדברים החשובים שלו, נירתע, נתחמק, נלך מהסיטואציה, נשכח מה הייתי אמור להגיד או לעשות, לא נבין שהאדם שמולי לא בהכרח חווה את הסיטואציה בצורה בה אני חווה אותה מה שיוביל "ללקום וללכת". בהמשך, אומרים שאוטיזם זה אנשים שמתבודדים, אבל אוטיזם במהותו, קודם כל ולפני הכל, הוא התפתחות קוגניטיבית מעוכבת ואם במערכת חושים עסקינן, איך אוכל להתעסק במשהו אחר אם אני לא מצליח לראות את תווי פנייך כמו שצריך ? או לחילופין כי המאוורר בתקרה בולע את הקול שאתה מוציא מהפה? על מה לענות???? אני לא שומע !

כדי לשפוט, צריך קודם להכיר ולדעת. אבל  בתכלס ,בכלל לא מומלץ 🙂 .