מסע – בני הדור השני והשלישי לשואה מדברים

"מסע" הוא תיעוד מרתק של בני הדור השני והשלישי לשואה.
כמו צלמת המתעדת את המציאות מבעד לעדשת המצלמה, יצאה שושנה צינגל למסע עם מכשיר הקלטה זעיר ו"צילמה" בעזרת מילים את עולמם הפנימי של בני הדור השני והשלישי לשואה.

בחורה עם מחשב נייד

מסע | שושנה צינגל

מסע שושנה צינגל

חגגנו את יום הולדתי ה-40 בנסיעה לחו"ל. יום אחד מהטיול היה בגרמניה. פעם ראשונה שלי.

האיש שלי הוא דור שלישי לשואה. הילדים שלי דור רביעי.

השיחה שהתפתחה כשחצינו את הנהר המשמש כגבול בין המדינות הייתה על זיכרון, הנצחה והאם להיות עם מה שהיה או להמשיך כמותם, רק אל מה שהיום.

אין תשובה נכונה. כל התשובות נכונות. לא הצלחתי לעצור את הדמעות.

***

""מסע" הוא תיעוד מרתק של בני הדור השני והשלישי לשואה.

הספר מציג ראיונות עומק מרגשים עם בני הדור השלישי לשואה שהמחברת ערכה בשנתיים האחרונות. אליהם צורפו ראיונות עם בני הדור השני לשואה שהמחברת ערכה בתחילת שנות השמונים של המאה הקודמת. אלה הם קולות אותנטיים ומגוונים בלשון דיבור חיה" (מכריכת הספר).

כבר סיפרתי כאן בבלוג שאחד הקורסים המשמעותיים שלקחתי בחיי היה "הפסיכולוגיה של השואה". במסגרת הקורס כתבתי סמינריון שנקרא: מ"שא המסע של בני הדור השלישי לשואה: רלוונטיות, זיכרון והנצחה" ואפשר לקרוא את הפוסט כאן.

כנראה שזה תמיד מתחבר למסעות ומשאות:

"דנה, בשיר "שלג" אני חשה את הקשר החזק בינך לבין סבתא שלך במיוחד במילים "אתך אני ועדת בדרך השתיקה".

"כן. אני חושבת שזה משפט שמתמצת את הקשר שלנו הכי טוב, בצורה הכי מדויקת שאפשר. קר של הבנה בלי מילים. כמו שהיא הכילה אותי גם אני הכלתי אותה ואת השתיקה שלה, את הרצון באמת לא לדבר, לשים את זה בצד ולאפשר ליהנות מהחיים"

"סבתא שלך כאילו העבירה לך בשתיקה את העבר שלה בשואה?

אני חושבת שכן… זה בתוכי… המשא שלה הפך להיות משא שלי בעצם למרות שאני יודעת רק רסיסי מידע. אבל הרסיסים האלה, אני מרגישה שהם איתי והם שלי. אני אחראית עליהם היום" (עמ' 122).

בעבודה שכתבתי ניתחתי ראיונות עם בני הדור השלישי לשואה, נראה לי מאד טבעי לקרוא ספר אח שנכתב בנושא.

הספר "מסע" מעלה סיפורים אנושיים מגוונים ותמות עמוקות שבאות לידי ביטוי בשמות הפרקים או הכותרות שניתנו לראיונות:

"יחדיו צללנו אל מעמקי הזיכרון,

צריך להפסיק לברוח,

פלאשבקים של זיכרונות שהם בכלל לא שלי,

הידיעה האילמת,

לא נתנו לי להיות חלש,

איפה החמלה?

פחד מכלבים, ממגפיים ומדפיקות בדלת,

ינקתי את זה עם החלב,

הרגשתי שאני צריכה לפצות את אבי" ועוד.

מעל כולם התחברתי למסע של הכותבת – "מן המעמקים אל האור" ועד "כשהקשבתי לאחרים".

מסע תיעודי שנפתח בספטמבר 1981 מתוך החלטה "להביט לתוך האפלה" ומסתיים בדרכו ב-2016, בהעברת הלפיד אל "ידיהם המסורות והאוהבות של הנכדים והנכדות של ניצולי השואה".

בפתח הספר שושנה משתפת בפתיחות שהספר אינו מייצג או מתיימר לייצג אמירה כוללנית והוא מעין תערוכה אישית של סיפורים אישיים.

והסיפור האישי שמתערבב עם פחד מהרגע בו הניצול האחרון ילך לעולמו ועמו יתאדה הזיכרון האישי של השואה מובן לי לעומק.

זה ספר חשוב, שמשמר עוד סיפורים שאפשר יהיה להעביר במפעל ההנצחה.

במקביל, השאלות והתשובות בדבר המינון והמסע קדימה או אחורה ימשיכו להעסיק אותי.

אסטרולוג הוצאה לאור

מסע – בני הדור השני והשלישי לשואה מדברים | שושנה צינגל

288 עמ'.