מנהטן- נחיתה רכה וחמימה

נחיתה רכה במנהטן- אחה״צ לח דביק וגשום
על פניו קבלת פנים לא מלבבת, אבל אני בוחרת
לחשוב שהעיר מתרחצת לכבודי ומחר אקבל אותה
שמשית יפה ומצוחצחת.

בחורה עם מחשב נייד

את המסע אני מתחילה בעמאן בירת ירדן ומשם בטיסת המשך לניו יורק , השדה בעמאן יפה נקי והכל נעים ומסביר פנים, המטוס חדיש המושבים נוחים והצוות יוצא מגדרו להנעים את זמן הטיסה-
התחלה טובה לכל הדעות.
את שעות הטיסה הארוכות אני מעבירה בקריאה צפיה בסרטים ונמנומי ביניים, וכשהמטוס מנמיך לקראת נחיתה אני משקיפה על העיר האהובה מבעד לחלון המטוס ושוב חולף בבטני גל נעים של ריגוש לקראת הבאות.
גשם לא צפוי מקבל את פניי, זה מבאס אני חושבת לעצמי, אבל במקום להתבאס אני בוחרת לחשוב שהעיר החליטה להתרחץ לכבודי ומחר אקבל אותה שמשית נקיה ומצוחצחת.
הדרך משדה התעופה לעיר אורכת כמעט שעתיים בגלל הפקקים הארוכים ואני צופה מחלון המונית מבעד למסך הגשם כיצד היא מקבלת את פניי חמה לחה המונית וסואנת כפי שרק היא יודעת להיות, אני מגיעה למלון שבחרתי בתוך ליבה הפועם של העיר הזו-הטיים סקוור , אני יודעת שרבים יתהו מדוע בחרתי ללון דווקא באיזור זה כאשר ישנם איזורים רבים שקטים יפים וסואנים פחות לשהות בהם , אך הבחירה הייתה מושכלת, היות ואני לא בליינית באופיי ומכיוון שלא יכולתי לראות את עצמי מבלה וחוווה את חיי הלילה של העיר בגפי, החלטתי לחוות אותם עם כל ההמון מחלון חדרי במלון, ובמהלך הימים לשוטט בין היתר במקומות סואנים פחות.
אני מקבלת את חדרי במלון מניחה את המזוודה ויוצאת ל״סיר המרק״ שבחוץ, הרחובות הומים אדם, ערב רב של תיירים מתרוצצים כמו עדת נמלים חרוצה ומקומיים שסיימו את יום העבודה וממהרים הבייתה, ואני איתנה בדעתי למצות כל רגע למרות העייפות הגשם החום והדביקות שמקבלת את פניי.
תמיד כשעברתי בעבר בטיים סקוור ראיתי אנשים ישובים על גרם המדרגות האדום הרחב ששם ואף פעם לא הצטרפתי ליושבים בפעם זו אני מחליטה להיות חלק מה״עדר״ ולהצטרף ליושבים.
אלא שתכנונים תמיד כפופים לשינויים שהרי מישהו במנהלת העיר הזו החליט לסגור את העליה למדרגות מסיבה עלומה ולא נודעת, וההחלטה שלי לא יוצאת לפועל .
אני מתיישבת בטבורה של הכיכר על אחד מהכסאות הפזורים בה, בתוך עדת תיירים רעשניים להחריד להטוטנים ומופעי רחוב, ואני מתמזגת עם הרעש עם שלטי האורות הענקיים שמהבהבים מסביב עם התמונות המתחלפות גורדי השחקים שמעל ועם ההמון שמתעד כל מראה ,מכל זוית ורגע.
כשתכננתי את הנסיעה הזו חשבתי שהלבד יגרום לי ליצור אינטראקציה עם הסביבה שבה אהיה, אבל אני מוצאת את עצמי שקטה מקשיבה ומתבוננת-התבוננות היא המנוע שלי ליצירה, בעבר בכתיבה וכיום בפיסול, ובשביל התחלה ה-לבד הזה נפלא מאין כמוהו והקשב חדש מלא מילים ובליל שפות שמארחות לי לחברה.
ואז אני מרגישה את זה- מנהטן אהובתי אוספת אותי אל חיקה הרטוב הדביק והחם והנחיתה רכה וחמימה
אשוב בפוסט הבא עם זוית פנורמית אחרת