מלחמת העולם השלישית

אפשר לקרוא לזה פיגוע בצרפת, מבצע בעזה, קרבות בסוריה או אסון בארה״ב. אבל זוהי המלחמה השלישית של העולם, שתכריע בין זכות קיומם של השפויים לנצחונם של הקיצוניים

טרור בצרפת. (שאטרסטוק)
טרור בצרפת. (שאטרסטוק)
טרור בצרפת. (שאטרסטוק)

עוד לא עבר שבוע מאז נסענו אהובי ואני בחזרה מבילוי, כשהוא מנסה לשכנע אותי שכבר ממש דחוף לחדש לילדות את הדרכונים הצרפתיים. הרי אין לדעת מה יקרה, המצב כאן נהיה משוגע מיום ליום, הביטחון על הפנים, החינוך מביש, הביטחון הכלכלי מתרסק והאופק קודר.

עמוק בבטן אני מבינה את הדאגה שלו, ודואגת גם בעצמי. אבל אבא שלי, שעלה מצרפת בדיוק בזמן למלחמת יום כיפור, ושבעצמו חי כבר יותר שנים מחוץ לארץ מאשר בתוכה, עדיין סובר שאין מקום שיותר מתאים עבורנו מאשר כאן. אני גם מזכירה שלא מחכים לנו בשום מקום, ושזה נראה לי די בלתי נתפס לחזור למקום שממנו ברחו המשפחות שלנו כדי להקים את הארץ הזאת.

עוד לא עבר שבוע מאז שטענתי שבכל מקום בעולם קורים אסונות, שמגדלי התאומים נפלו ממש רחוק מכאן, ושבבתי ספר בארה״ב ילדים רוצחים את חבריהם בנשק אוטומטי אחת לאיזו תקופה. שמחרימים אותנו באנגליה, שמכולת יהודית מתפוצצת בפריז, וששנאת זרים הולכת ופושה בכל חלקי העולם, ושלפחות כאן הילדות יגדלו על ערכים.

בקושי שבוע עבר, ולפנות בוקר שבת התעוררתי להניק והתעדכנתי שהזוועה קרובה משחשבתי. פיגועי הטרור המחרידים בצרפת מרעידים לי משהו בבטן. אני לא אחליף תמונת פייסבוק לדגל צרפת, אני לא עושה את זה כשיש פיגועים כאן על בסיס יומי, אז בטח לא עכשיו. אבל משהו בתוכי שומר על קשר. משהו מרגיש בכל זאת שייך. צער אדום, כחול, לבן.

אני קוראת על הזוועות בטאב אחד, ובטאב שני את אסון התגובות שעולות מכאן שמחה לאיד, תוכחה ושפע נאצות לעם היושב בצרפת, ש׳יראה מה זה׳. אלה אנחנו, המוסריים.

אלה פנינו. כבר 20 שנה החברה שלנו נמצאת במדרון שמוביל אל שאול תרבותי וקיומי. אנחנו הולכים ומקצינים, מסלימים, הופכים שמרנים יותר וחברתיים פחות. אלימים. אדישים, מתנשאים. אנחנו, שיודעים פחד וסבל, מביטים על הזוועות של עם אחר וצוהלים. אנחנו נהיים קצת דומים לשונאינו.

״אני צרפתיה, מוסלמית ואני מגנה את המעשים הברברים הללו״ (צילום: שאטרסטוק)
״אני צרפתיה, מוסלמית ואני מגנה את המעשים הברברים הללו״ (צילום: שאטרסטוק)

זו טעות להמשיך לחשוב במושגים של גבולות, מדינות, שלטון, ריבונות, מנצחים ומפסידים. העולם השתנה, ואנחנו נאחזים במציאות לא קיימת.
אין ישראלפלסטין, או ישראלאירופה. אין ארה״באלקעידה, או כווייתעיראק. זה לא טורניר של דתות, לאומים ודגלים. זה עולם מרושת, חברתי ומשותף. זוהי מלחמה של העולם השפוי והמתקדם על המשך קיומו מול הקיצונים, מכל הדתות והארצות, שמאיימים לקחת אותנו אחורה ולמטה.

מי שחושב שאפשר להתעלם מרצח מאות אלפים בסוריה, להשאיר מליוני פליטים מחוץ לגבולות בקור האירופי, לשתוק על סחר בנשים בעולם, על חטיפת ועינוי פליטים באפריקה, או לחנוק מליון איש בעזה ולאיים ב׳הערבים נוהרים׳ ולהשתייך לעולם הנאור – טועה.

מלחמת העולם השלישית התחילה סביב 2001, והיא המלחמה של השפויים על הזכות להמשיך להתקיים בו. זו מלחמה של אחדות. ברית בני האדם מול מי שאיבדו צלם אנוש. אנחנו חייבים להישאר בצד הנכון של המשוואה. זה גם אומר שהגיע הזמן לסלק את התפוחים הרקובים מתוכנו. אם אי פעם היינו עם סגולה, זו השעה להוכיח זאת.  

אילוסטרציה: שאטרסטוק
אילוסטרציה: שאטרסטוק