.
אחד הסרטים הראשונים שראיתי בארץ בילדותי היה
מלחמת הכפתורים של הבמאי איב רובר
משנת 1962,
שזכה להצלחה בצרפת ובארצות אחרות.
.
בסרט, ילדי שני כפרים שכנים ויריבים, מצטרפים למלחמה הכוללת בין הכפרים, בקרבות משלהם.
השבויים זכו לעונש משפיל מידי שוביהם הצעירים:
מעל בגדיהם נגזרו כפתורים, חגורות, כתפיות (שלייקס) ושרוכי נעליים.
שיאו של הסרט בקרב שנקבע מראש, אליו הגיעו ילדי אחד הכפרים כשהם עירומים.
.
.
אבל במאה ה-17 קדמה לסרט הזה, המבוסס על ספר באותו שם, מלחמת כפתורים שונה לחלוטין.
עד לפני כאלף שנה, כפתורים שימשו כאביזרי קישוט לבגדים,
ועדיין לא עשו בהם שימוש לרכיסת הבגדים אל הגוף
.
.
מכיוון שהכפתורים, שהיו עשויים מתכות שונות, עץ, עצם ושנהב, היו יקרים מאוד,
מצאו החייטים שיטה חדשה וייצרו בעצמם את הכפתורים מהבדים שמהם תפרו את החליפות, ומחוטים.
יצרני הכפתורים יצאו אז במחאה, ודרשו לאסור על החייטים בחוק את השימוש בכפתורי הטקסטיל,
ואף להעניש את העבריינים שחורגים מהחוק
.
.
סבי וסבתי מצד אבא גרו בבית קטן בן שני חדרים,
בבני ברק הישנה,
שהיתה עדיין רחוקה מאוד מעיר-החרדים שהיא הפכה להיות.
בית קטן עם גינה קטנה, ובחצרו האחורית מספר עצי פרי ומחסן.
.
.
בבית הקטן, לצד חדרי האמבטיה והשירותים, היה מסדרון קטן,
ובקצהו הצר והצפוף שכן ה'אטליה' הקטן של סבתי,
תופרת-בית של הימים ההם
.
.
האטליה כולו היה ארגז עץ ממורק, שהיה כמעט בגובה שלי בגיל שש,
ובתוכו שכנה מכונת התפירה זינגר, שממנה הוציאה סבתא עדה את פרנסתה.
בארגז היו גם שתי מגרות ארוכות ועמוקות
ובהן שכן אוסף הכפתורים העצום של סבתא שלי.
שם ביליתי ימים שלמים בנבירה ובחקר עולמות הפלסטיק, המתכת והזכוכית.
.
.
במוזיאון תל אביב לאמנות החליטו לעשות כבוד לאביזרים הפרקטיים והקישוטיים האלו,
בתערוכה מלבבת, להזהיב את החבצלת.
.
שם התערוכה שאול מוויליאם שייקספיר,
שתהה האם יש צורך לצבוע בזהב את פרח החבצלת, היפה מטבעו,
ויצא כנגד עודף של עיצוב וקישוט.
התערוכה עצמה דווקא עושה כבוד, ומעלה לדרגת אמנות נערצת,
את קישוטיות היתר שבכפתורים, סיכות קישוט ושאר 'פיצ'יפקס'.
.
הלכתי אל התערוכה עם אמי,
שגם היא היתה (ועדיין) אספנית לא קטנה של פיצ'יפקס,
אהבה שלא פסחה גם עליי
.
שתינו הסתובבנו בין חדרי התערוכה באושר ובהתרגשות.
אוצר התערוכה דורון לוריא,
שהוא בדרך כלל הרסטורטור הראשי של המוזיאון, ועוסק בעניינים חמורי סבר
כמו טיפולי הצלה ביצירות אמנות רבות ערך,
הסיר לרגע את משקפי הרצינות שלו והלך, כך נראה, עם הלב
והלב… הוא אוהב את הקישוטיות העשירה והקסומה
.
.
מי שמכיר רגעים של הנאה גדולה,
מכיר גם את התחושה שמלווה אותם:
מייד רוצים עוד.
עוד מהטוב המיטיב הזה.
זו התחושה שבה נפרדנו מחדרי התצוגה המלבבת הזו
איזה כיף
עוד
.
*
.
[youtube ZGsM78Od3BU nolink]
.
*
.
התערוכה במוזיאון תל אביב לאמנות, עד לשבת, ה-10 ביוני, 2017.
.
*
.
כל התצלומים: חן סיון