מכתב לבתי שחגגה שלשום יום הולדת 6

תמיד רציתי להיות אמא, רציתי להיות מה שהסביבה מכנה אותה "אמהות". לפני שהפכת אותי לאמא חשבתי שהאמהות היא דבר מופלא בלי בעיות. שהעולם הזה ורוד וקסום, שכל אמא אוהבת את התינוקת שלה עוד בזמן ההריון ומיד לאחר הלידה מגיע השיא. טעיתי ילדה שלי

צילום: סלפי

שלשום, לפני שש שנים נולדת. שינית את חיי, תחילה לא לטובה.

ציפיתי וחיכיתי כל כך להפוך לאמא, כגודל הציפייה גודל האכזבה. זה התחיל בבית החולים כשרצו להביא אותך אלי וביקשתי שינקו אותך לפני. את נולדת מושלמת, במשקל של 2.555 ק"ג עם עיניים בצבע כחול מושלמות, אף סולד, גומה בסנטר. אבל, לא הצלחתי לאהוב אותך. היה לי קשה להפוך לאמא. כל מה שחשבתי, ראיתי, דמיינתי וחלמתי על אמהות התנפץ לי בפנים. ניסיתי לאהוב אותך אבל לא הצלחתי. במשך חודשים – ניסיתי בכל דרך אפשרית.

 

צילום: מיכל קגן מאלבום המשפחה
צילום: מיכל קגן מאלבום המשפחה

תמיד רציתי להיות אמא, רציתי להיות מה שהסביבה מכנה אותה "אמהות". לפני שהפכת אותי לאמא חשבתי שהאמהות היא דבר מופלא בלי בעיות. שהעולם הזה ורוד וקסום, שכל אמא אוהבת את התינוקת שלה עוד בזמן ההריון ומיד לאחר הלידה מגיע השיא. טעיתי ילדה שלי.

אף אחד לא סיפר לי שבודדות אלו שמתאהבות מהרגע הראשון ושהרבה משקרות לעצמן ולסביבה.

אף אחד לא סיפר לי שאני אבכה ללא סיבה.

אף אחד לא סיפר לי שאני ארגיש שכל העולם שגדלתי עליו יתנפץ יחד עם תינוקת מתוקה.

אף אחד לא סיפר לי שלהיות אמא זה להיות בלחץ.

אף אחד לא סיפר לי שלהניק זה כואב (אבל ממש כואב לפעמים).

אף אחד לא סיפר לי על הלחץ שאמהות חוות.

אף אחד לא סיפר לי שאצטרך להתמודד עם כל כך הרבה הערות גם מאנשים שלא מכירים אותי בסופר(!).

אף אחד לא סיפר לי שהגוף משתנה ככה.

אף אחד לא סיפר לי שקשה לאכול.

אף אחד לא סיפר לי שאני יכולה להתאפק לפיפי במשך 6 שעות רצופות.

אף אחד לא סיפר לי שמפחיד ללכת להתפנות (מספר 2, כן?) גם חודש אחרי לידה.

אף אחד לא סיפר לי שקשה להתכופף.

אף אחד לא סיפר לי שלקרוא ספר לא אצליח בחצי השנה הראשונה לאחר הלידה.

אף אחד לא סיפר לי שנעלבים בקלות.

אף אחד לא סיפר לי שמתעצבנים בקלות.

אף אחד לא סיפר לי שלא יהיה לי זמן.

אף אחד לא סיפר לי שאצטרך לוותר על מאכלים בשביל לצלוח את ההנקה.

צילום: עזר חדד
צילום: עזר חדד

עשיתי כל מה שציפו ממני – קילחתי, צחקתי, צילמתי, שרתי, רקדתי, הלכתי לקניונים, נפגשתי עם חברות, אירחתי, השווצתי בך. את היית מושלמת אבל בפנים היה לי קשה.
הרגשתי אמא לא טובה ואפילו רעה.
הרגשתי שאני לא מספיק. שאני לא אמא.

לקח לי זמן, הרבה זמן להתאהב. הסובבים אותנו לא ידעו. כי היית מושלמת וכלפי חוץ גם אני נהגתי כאמא "מושלמת". לא האמינו לי שישנת לילה שלם מגיל שבועיים. שהשכבתי אותך לישון בשעה שבע בערב והתעוררת בשבע בבוקר מבלי שעשיתי משהו מיוחד. את היית תינוקת חלומית שכל הורה חולם עליה ורוצה.

כשהיית בת 5 חודשים התאהבתי בך. הרגשתי חזקה, הרגשתי סוף סוף ראויה לתואר "אמא". ואז החלטתי לעשות מעשה – להיות לעוגן לאמהות שלא היה לי כשנולדת. בזכותך ילדתי האהובה הגעתי למקום שבו אני נמצאת היום. היום, את תשמחי לדעת שאמהות מגיעות אלי ומוצאות הקשבה, חיבוק, הכלה, נחת, אהבה, חוסר שיפוטיות, הפסקה, נשימות ועוד. הן מקבלות גם כלים ותרגילים, ריקודים וידע כדי שיוכלו להיות האמהות הכי טובות שהן יכולות להיות ויותר מזה – להרגיש ככה וליהנות מהתינוקות שלהן.

הכל בזכותך, שני שלי.

אוהבת אותך ומקווה לתת לך לקרוא את המכתב הזה בעתיד הרחוק לפני שתהפכי בעצמך לאמא.

אמא שלך שכל כך אוהבת, מיכל

צילום: סלפי
צילום: סלפי