מיאוש לתקוה ובחזרה – יהודית פויאר

מיאוש לתקוה ובחזרה/יהודית פויאר

From Despair to Hope and Back/Yehudit Feuer

הוצאה: גפן בית הוצאה לאור, 2014

127 עמ'

התקציר של הספר סיקרן אותי. לגבי השאלה על גב הכריכה:

מה מניע אישה שלא סופרת ולא היסטוריונית, לכתוב גילוי דעת על תהליך היסטורי/פוליטי/סוציולוגי סביב לשאלה: איך הפכו ניצולי שואה בישראל מנכס יקר במהלך שנות חייהם?

לפי דעתי, הספר מכוון אישית לגבי הסופרת, אשר חיי הוריה נקטעו בחודש מאי 1944.

התחלת הספר הייתה מעניינת, לאט לאט זה דעך, מרוב כל נספח כמעט בכל עמוד.

בספר מלווים תמונות מארכיון התצלומים של "יד ושם".

בהתחלת הספר ועד סופו, יהודית כותבת מה היו מהלכי הממשלות: מהממשלה הראשונה עד הממשלה ה-32.

ציטוטים שסיקרנו אותי, היה עוד, אבל רובם צוטטו מאתרים אחרים.

ב"דוח ביקורת על הסיוע לניצולי שואה" של מבקר המדינה ב-2007, צייו השופט לינדנשטראוס: "מדינת ישראל מעולם לא הגדירה בחקיקה מיהו ניצול שואה באופן שייתכן שפגע ביכולתה לבחון את צרכיה לצורך תכנון הסיוע הכספו ותקצובו." נוסף לכך – "מדינת היהודים שקמה בצל השואה היא מהמדינות האחרונות בעולם שעוד לא נקטה צעדים ממשיים להשבת רכוש ליורשיהם." (עמ' 62).

"בשלב הסיום של תהליך החקירות, הוחלט שניצולי השואה הישראלים יהיו זכאים לפחות מחצי מן הפיצויים שממשלת גרמניה הקציבה עבורם." (עמ' 68).

לא היה מזיק אם היו עוברים על העריכה עוד הפעם.

רוב הספר מצוטט מאתרים שונים, מרגיש כמו תשובות לשיעורי בית.

מיאוש לתקוה ובחזרה