מועדון גרנדזי לספרות ולפאי קליפות תפודים-סקירה

איזה כוח תרפויטי יש לסיפור שלך כשהוא מוחזר לך על ידי אחר, דרך זוית הראייה שלו, ובעצם עושה עבורך גם ריפריימינג וגם הרחקה בעת ובעונה אחת, וגם מעביר את המסר:אני רואה אותך.

לפי השם, כנראה שלא הייתי בוחרת ללכת לסרט, אבל למזלי ראיתי את ה"בקרוב"  שלו וישר סימנתי אותו כראוי לצפיה. והוא לא איכזב, אפשר לומר שעלה על כל הציפיות:

יש בסרט כל המרכיבים שעושים אותו לנאהב על הצופים:

שחקנים טובי מראה

משחק מעולה

נופים מרגשים

עלילה סוחפת (עם חידה "בלשית" שהולכת ונפתרת לאט לאט)

סיפור אהבה שכמעט נופל בקטגוריה של סינדרלה מתחתנת עם הנסיך אבל-

פה יש היפוך מרענן: הנסיכה מתחתנת עם סינדרל ממין זכר.. הפי אנד.

התבנית הזו, בכל צורה,גורמת  תמיד לנחת. מצליחה להביא נחמה שהנה האהבה מנצחת. מתיישבת על הכמיהה האנושית שזה אפשרי ושאולי זה יכול לקרות גם במציאות שלנו.

ומי לא רוצה אהבה עם הפי אנד?

איטליה היפה 8

בסרט יש רובד נוסף שמאהיב אותו על הצופים: הגיבורה כמעט מתחתנת עם הגבר הלא נכון ומהסיבות הלא נכונות: יש לה מחזר עשיר מאד וחתיך מאד, בעל מעמד רם, שמרעיף עליה מתנות ופרחים ומסנוור אותה בטבעת יהלום גרנזיוזית, אבל –  האינטואיציה שלה מאותת לה, ולמרות שבהתחלה היא מנסה להתעלם ממנה, בסופו של דבר, היא מתעשתת בדקה ה-90..ובוחרת בגבר העני והפשוט שמנשים את הלב שלה..

המסגרת לעלילה  שמתרחשת באנגליה ובאי גרנדזי אחרי המלחמה (פלישת הגרמנים לאגליה) היא מכתב שמקבלת הגיבורה (סופרת צעירה) מאדם שגר באי גרנדזי (דאסי, מגדל החזירים העני והפשוט) שבמקרה התגלגל לידיו ספר משומש שהיה בבעלותה, ושמה וכתובתה עליו, והוא מבקש את עזרתה במציאת ספר נוסף משל אותו כותב, עבור מועדון הקריאה שהוא משתתף בו.

מרגע שהיא קוראת את המכתב היא נמלאת התרגשות רבה, נראה כאילו הנשמה שלה מבינה משהו שהיא עדיין לא יכולה לדעת, ובפרץ ספונטניות היא מחליטה לנסוע לאי שבו הוא גר כדי להשתתף  במפגש של מועדון הקריאה שלהם, בתקווה שיצא לה מיזה מאמר מעניין לעיתון.

היא יוצאת למסע ,במהלכו היא מצליחה להתמודד עם כמה  "מיפלצות" (מיכשולים)  ולהגיע לאמת: לאמת של הלב שלה ולאמת של החידה הבלשית הקשורה לחברי מועדון הקריאה, שהולכת ומתגלה בתחקיר שלה אודות האנשים והמקום.

אחד הרגעים שנחרטו בזכרוני בסרט היה כשהארוס העשיר שלה מגיע במפתיע לאי ( במטוס ) כדי לתבוע אותה לעצמו, ולהחזיר אותה "הביתה" אליו. המצלמה מתעכבת על הידיים שלו שקושרות אותה למושב המטוס עם חגורת הבטיחות, בעוצמה כזו, שהיא בלתי ניתנת לטעויות.

ואולי אז גם היא מבינה שהיא לא מוכנה לתת לו לכבול את חופש הביטוי שלה ואת העצמאות שלה.

היא מחזירה לו את טבעת היהלום אך לא מוצאת מנוח לנפשה עד שפורקת את הסיפור של אנשי האי על הנייר- אלא שהיא נתנה להם הבטחה לשמור על סודם ולא לפרסם את סיפורם. והיא בוחרת לשלוח להם את העותק היחיד שכתבה, כמתנה.

איזה כוח תרפויטי יש לסיפור שלך כשהוא מוחזר לך על ידי אחר, דרך זוית הראייה שלו, ובעצם עושה עבורך  גם ריפריימינג וגם הרחקה בעת ובעונה אחת, וגם מעביר את המסר:אני רואה אותך.

דאסי, קולט את המסר הנוסף שבין השורות, ומחליט לצאת אליה בדיוק כשהיא יוצאת לחפש אותו, (לצופים די ברור שהם התאהבו) ו…

רוצו לראות! תענוג צרוף.