מה קרה כשוונוס הגיעה לביקור

אני יודעת מה זה להיות שלילית, אני יודעת מה זה לראות את העולם במשקפיים כהים, אני יודעת
שכשאני לא מחבקת את עצמי, כל העולם נראה אפור, מרוחק, מנוכר וכואב.
אבל אני גם יודעת מה קרה כשהתחלתי לאהוב את עצמי, הכל קיבל פתאום תפנית

לפני כמה חודשים,  באחד הקורסים שעשיתי, התבקשנו  לשבת בזוגות ולרשום על דף רשימת תכונות אופי טובות שמאפיינות אותנו. לאחר מכן הצטרכנו להחליף את הרשימות ולהקריא כל אחד מה השני כתב עליו.

זה מביך קצת לכתוב על עצמך רשימה של דברים טובים, לא? ועוד לשמוע את זה אחר כך מפיו של מישהו אחר? הרבה מהמשתתפים בקורס לא הרגישו נוח עם המשימה הזאת, אמרו שלא נעים להם, אין להם מה לכתוב. בכל זאת, אין הנחתום מעיד על עיסתו. כל אחד הסתכל לצדדים, הרגיש מובך, ווידא שהוא לא היחיד שמתחיל לכתוב.
אני ישבתי בשקט, התנתקתי ממה שקורה ופתאום המילים החלו להיכתב במהירות, בצורה אינטואיטיבית. הדף התמלא במילים טובות באנרגיות חיוביות. לא התביישתי, להיפך, הייתי גאה שאני מסוגלת לעוף על עצמי בכנות ובכוונה רבה.

אם היו מבקשים ממני לעשות את המשימה הזאת לפני כמה שנים, סביר שגם אני לא הייתי מרגישה נוח. רק כשהתחלתי לכתוב, הבנתי שעברתי שינוי.

כשבת הזוג מולי הקריאה לי את עצמי, זו הייתה פעם ראשונה שישבתי בשלווה, הקשבתי ותחושת נינוחות פשטה בי, מין ידיעה כזאת ש…וואלה, אני די טובה. אם זו לא הייתי אני על הדף, הייתי רוצה חברה כזאת.

20160823_124045

כמה אפשר…

כמה פעמים קרה לי בעבר שעשיתי דברים שלא רציתי, רק כדי להתחשב באחרים, אחרת לא יאהבו אותי, אחרת אני לא מספיק טובה.

כמה פעמים ניסיתי לרצות אחרים, כי כך גדלתי, ילדה מרצה. לרצות זה סימן שאני טובה, ממושמעת, מנומסת, נחמדה, מקבלת מרות.

כמה פעמים אמרו לי כל מיני מחמאות ולא האמנתי שזה נכון, ביטלתי אותן כלאחר יד.

כמה פעמים הסתכלתי על עצמי במראה ולא אהבתי את עצמי, רציתי להיות מישהי אחרת.

הלקיתי את עצמי המון פעמים על טעויות שעשיתי, שפטתי את עצמי ללא הרף.

אני יודעת מה זה להיות שלילית, אני יודעת מה זה לראות את העולם במשקפיים כהים, אני יודעת
שכשאני לא מחבקת את עצמי, כל העולם נראה אפור, מרוחק, מנוכר וכואב


זה נגמר
, זה מתחיל

זה בטח קשור לגיל, אולי להתפתחות אישית, אולי לרצון חזק מאד להיות מי שאני באמת ולא בעטיפה של מישהי אחרת. תכלס,  לא ממש מעניין. מה שחשוב זה, שהיה רגע אחד של הבנה שפתאום הכל היה ברור כל כך והתחלתי לאהוב את עצמי ללא תנאי. ועם האהבה באה עוד אהבה, ועוד ועוד.
היום, כשאני מטפלת באנשים, אני מרגישה כמה הם מתחילים לאהוב את עצמם דרך האהבה שלי את עצמי. אני מקרינה את זה הלאה. זה כמו דבק.  אהבה עצמית נובעת גם מההבנה שאני לא באה לתקן את עצמי, גם לא את האחרים, אלא רק לקבל את מה שיש, בהמון אהבה, בהרבה חמלה. וזה מאד מנחם.

מה זאת אהבה1

מה זה בשבילי לאהוב את עצמי?

  • להסתכל במראה ולאהוב את מה שמשתקף, עם הדברים הטובים ואלה שפחות, זאת אני.
  • לרצות (ריצוי) את עצמי קודם כל, אחר כך את האחרים
  • להודות כל יום מחדש למשפחה שעוטפת אותי, לאנשים שמהווים עוגן בחיי, לקורת גג שיש לי, לזה שאני בריאה ולמי שאני. רואה לפעמים את עצמי בעיניים של מישהו אחר ואומרת, וואלה, הצליח לה.
  • לקחת כל יום חצי שעה לעצמי (לפחות), לדברים שאני אוהבת. זה זמן שמחכה לי ואני לו, לא יכולים אחד בלי השני.
  • להסכים לכל מחמאה שאני מקבלת.
  • לסלוח לעצמי, על הכל, גם על שטויות שאני אומרת או עושה לפעמים.
  • להגיד מה שיש לי לומר, באדיבות, בנעימות, בלי לפגוע, מהמקום האמיתי שלי. גם אם לא כולם יסכימו איתי, זה בסדר גמור.
  • להקיף את חיי באנשים חיוביים, שנמצאים איתי תמיד, גם אם לא פיזית, אז בלב.
  • לשחרר את מאמץ היתר לאהוב את עצמי. לקבל את מי שאני, על כל מגרעותיי וחסרונותיי.
  • לחשוב חיובי. להגיד לעצמי אמירות חיוביות, להיות אופטימית, לחייך כמה שאפשר, כי זה מוציא משהו טוב מהגוף, באמת…

מה זאת אהבה

כשאני אוהבת,  כל העולם אוהב

זה לא אנוכי בכלל לאהוב את עצמי. אני לא עושה את זה על חשבון אף אחד, להיפך, זה התנאי המקדים שלי לאהוב את כל השאר, שהם בדיוק כמוני.

נכון, עברתי הרבה תהליכים עם עצמי, הרבה לימודים, הרגשתי על בשרי את השינוי, הרבה אימונים ודיבור עצמי ואני יודעת שבזכות ההתמדה והרצון להיות שלמה עם מי שאני, זה עבד. פתאום נפרץ איזה סכר של אהבה… לעצמי ולאחרים.

כל חיוך שלי משתקף על פניו של מי שנמצא איתי.

כל רגש שאני מביעה, מופיע כראי על פניכם, חברים, משפחה, אנשים זרים.

כשאני כועסת, העולם כועס,

כשאני שמחה, העולם שמח

וכשאני אוהבת את עצמי, וואו, אני יורה את כל חיצי האהבה למי שנמצא בסביבה… ואיזה חיצים חדים אלה, מגיעים בדיוק לאמצע הלב ומתמוססים שם.

חצים בלב

התמונה באדיבות www.vecteezy.com

מיקה אפלבאום
כותבת ועורכת תוכן | מנחת מיינדפולנס לילדים
לבלוגים קודמים לחץ כאן
לדף בפייסבוק לחץ כאן
ליצירת קשר 050-6507111

מיקה אפלבאום
אני מנחת מיינדפולנס למבוגרים וילדים. משלבת סדנאות מיינדפולנס עם כתיבה ככלי לביטוי עצמי. עובדת באופן פרטני ועם ארגונים גדולים שמשלבים את תחום המיינדפולנס בתוכם. בנוסף, אני עוסקת בכתיבה ועריכת תוכן. כותבת למגזינים, אתרי אינטרנט, אתרים פנים ארגוניים, בלוגרית בסלונה בנושאי גוף ונפש, תרבות, לייף סטייל. הכתיבה היא אהבתי הגדולה והשילוב שלה עם מיינדפולנס הוא חיבור מנצח בעיניי.