הבוקר הזה התחיל דומה מאוד לשאר הבקרים הרגילים. החתולים שיחקו בחצר ונהנו להם. היה קצת גשום בחוץ, אבל יחסית בהיר.
אני התחלתי את הבוקר על המחשב, נחושה להספיק את רשימת המשימות המאתגרות שלי להיום. עברתי אחת, אחת. מתקשרת, מבררת, מאתגרת את הנציגים בצד השני. מקבלת ולא מקבלת תשובות.
הבוקר כבר נגמר לו ואני עוד הייתי חדורת מטרה לסיים את הרשימה שלי, נשארה לי רק שורה אחת שחיכתה לתשובה.
ואז, הגיע לו רעיון, מכירות את זה שהכל הלך לפי התוכנית אז החלטתן לעשות עוד משהו?
הכל הלך טוב מאוד, עד שהחלטתי להוסיף לעצמי עוד שורה ברשימה. המשימה החדשה התיישבה בנוחות וביהירות ברשימה. היא בשקט יכלה לחכות למשימות של מחר, אבל לא, נחושה להספיק, חסרת סבלנות.
אכלתי צהריים ויצאתי ממהרת. המשימה החדשה שהוספתי עיכבה אותי, האמת, שלושה ימים אחרי זה והיא עדיין מעכבת אותי. שיבשה לי את התוכניות. אני רק צריכה להזכיר לעצמי לא להכניס עוד משימות כשאני מסיימת את הרשימה. להתחיל רשימה חדשה, מסודרת.
הגעתי לסדנה של צפריר, חיכיתי לה ממש. זו הפעם השנייה שאני מגיעה לשמוע אותו. הפעם המפגש היה ארוך יותר והוא נתן לקבוצה זמן לתרגל, עם משוב. בפעם הקודמת ששמעתי אותו זו הייתה סוג של הרצאת היכרות, בלי תרגול, בלי משוב, לא היה לו מספיק זמן בלו"ז ההרצאות.
צפריר מלמד כתיבה, כתיבה אפקטיבית. ארבע שעות של סדנה ועוד בערך שלוש שעות מסביב, כולל אישה נחמדה שפגשתי בסוף הסדנה ונעמדנו לדבר משהו כמו חצי שעה, על החיים. כל אלו הצליחו להסיח את דעתי מהמשימה שהוספתי לעצמי.
כתיבה לפעמים היא כמו שירה. או אם לצטט את צפריר "כתיבה היא שלוחה של האישיות שלנו, היא הפנים שלנו". כל כך נהנתי בסדנה, מה שגרם לי לתהות קצת על אהבה דרך הכתיבה. אם אני אוהבת את מה שאני עושה, זה ניכר בכתיבה שלי? או שלפעמים אני כל כך מבולבלת ומסמיקה כמו לפני דייט שני שככה גם הכתיבה שלי נראית?
חזרתי בלילה, שלושה חתולים חיכו לי בחנייה. צמאים לליטוף וקצת חיבה.
_________________________________
רוצות לקרוא את צפריר?
יש לו דף "כתיבה אפקטיבית"
יש לו גם קבוצה "כתיבה אפקטיבית"