מה אם בעוד שנה – כבר לא אהיה?

בחורה עם מחשב נייד

2

ראש השנה תשפ"א

מה יהיה אם אמות ביום הזה? בדיוק שנה מהיום?

אל תיבהלו, אני לא באמת מתכוונת… אבל זו שאלה שמעסיקה אותי לאחרונה. ושוב, אל תיבהלו, זה ממש לא הולך להיות בלוג דיכאוני, ממש להיפך!

אז איך היו נראים חיי לו ידעתי שבעוד שנה כבר לא יהיו…. ובתכל'ס, אנחנו כל יום מתים עוד קצת ולא באמת אפשר לדעת מתי התהליך יפוג תוקף…

ואם באמת אמצה אותם במשך השנה הקרובה, אז אולי בעוד שנה אני, כפי שאני כיום, כבר ממש לא אהיה, ואעבור את הטרנספורמציה של הגולם ההופך אל הפרפר.

מה נדרש כדי להפוך לגולם? כדי להתכנס פנימה ולהתחיל את הצמיחה – כזו שלעולם לא הייתה לי?

נראה לי, זה קודם כל מחייב  לסגור את כל הקצוות הלא סגורים… לטפל בכל מה שפתוח ולא טופל… ואז להבין את סדרי העדיפויות שלי ולחיות בהתאם. ואז להבין את החלומות שלי, ולעשות הכל כדי לממשם… כי אולי באמת לא יהיה מספיק זמן…

אז אני לוקחת על עצמי אתגר – לחיות כאילו אין מחר! במשך שנה שלמה!

אני מבקשת לחלוק את התובנות שלי איתכם. אשמח, שכל מי שזה מתאים לו או לה – יקראו ויגיבו. ומי שלא – זה גם בסדר.

אני מתחילה.

לחיות את השנה - מגולם לפרפר
אני - מירבי, הילדה הנצחית שבי. ואני ד"ר מירב סלקובסקי, המתמחה בחקר העולם ובעיקר במדעי האושר. בת 41, נשואה ואם לארבעה. ברת מזל ממש. אני לקחתי על עצמי אתגר לשנה הקרובה - לחיות כאילו אין מחר, כאילו בעוד שנה בדיוק - אני כבר לא אהיה. אני - כפי שאני היום - בטוח! אני מזמינה אתכם איתי למסע של צמיחה והשתנות שגם מפחיד אותי, אך בעיקר מרגש!!! אשמח לתגובות - שלא ארגיש לבד בדרך