מבצע בת מצווש

ילדה שלי, בחרתי לך את הקלף שכתוב עליו: "להופיע בצבעים הטבעיים שלי". אך לפני כן, בקלף מופיע הקוסם כשהוא מסתכל במראה. אני, ילדה שלי, כל בוקר מסתכל במראה. חשוב לי מאוד להיות מרוצה ממה שאני רואה. חשוב לי להסתכל במראה מבלי להתבייש ואם יש משהו שאינו מוצא חן בעיני אני מטפל בו. כך אני מתנהל, וארצה שתלמדי מכך בשביל עצמך, ובחרתי לך את המשפט "להופיע בצבעים הטבעיים שלי" כי אני מאחל לך שתמיד תמיד, תהיי כנה עם עצמך, תמיד תהיי אמיתית וטבעית, ללא מסיכות וללא הצגות, תמיד תופיעי בצבעים הטבעיים שלך ולעולם אל תנסי לצבוע את עצמך בצבע שאת לא. תהיי תמיד את, ואל תשתני לי לעולם.

מבצע בת מצווש - 20

כך, פחות או יותר הסתיים מבצע שנקרא לו: "טיול בת מצווש".

Rewind ….. כמה חודשים אחורה.

התכנסנו, "חבורת הגן", כלומר כמה משפחות שהכרנו עוד כשהבנות היו בגן לפני הרבה הרבה שנים ….. אז נפגשנו והתחלנו לגלגל איזה רעיון. בואו נעשה טיול בת מצווש לבנות? מגניב לאללה, לא? ברור, עכשיו רק נשאר למצוא תאריך. חחחחח. איזה קטעים. כל אחד והפקעלך שלו. בגללי, כמובן, חצי מהשבתות לא רלוונטיות. שבת כן, שבת לא, זוכרים? המשפחה ההיא טסה לחו"ל בפסח, לאלה חשוב להיות זמינים בשבת של הפיינל-פור, אולי יקרה נס כמו שנה שעברה ומכבי יעלו, ובשבת הזאת אי אפשר כי חוגגים לאחת הבנות בת מצווה משפחתית. בקיצור, שמונה משפחות, ב-ל-א-ג-ן. אבל כשמתאמצים ומתעקשים, מוצאים, אמנם שלושה חודשים קדימה, אמנם בשבת האחרונה של הלימודים (נזיל משהו, תמיד יש פוטנציאל לאיזה מסיבת סיום של מישהו, לא?) אבל מצאנו תאריך! יש!

טוב ועכשיו? מה עושים? לאן נוסעים? אז ישבנו ובנינו קונספט, העצמה נשית, דבורה הנביאה, יעל אשת חבר הקיני, נעמי שמר ורחל. עלו עוד כמה שמות אבל הי, זה רק שישבת.

מגניב לא? אבל צריך אקשן, שהבנות יתלהבו, קשה להלהיב חבורת טינאייג'ריות שדבוקות למסכים. נעשה המירוץ למיליון סטייל. נרכיב כמה משימות, כל משימה תוביל ליעד הבא, כל יעד קשור איכשהו בדמות אחרת.

מבצע בת מצווש - 05

ואז חלוקת תפקידים. אנחנו בחבורה שלנו, כבר סגורים, בלי הרבה מילים.

יש את זה שמארגן טיולים. יאללה אחי, בחר לנו כמה מקומות מגניבים שנוכל לטייל בהם. אבל לא קשים מדי כן, אנחנו משפחות ברוכות ילדים (גם כאלה שעוד לא חצו את סף המנשא).

יש את המורה (הכי קולית ביוניברס). את אחראית על התכנים כן, דבורה הנביאה, רחל, וכאלה …

מה עוד, מה עוד …

יש את היצירתית. מכירים אותה? זאת שאף פעם לא תקנה תחפושת בפורים אלא תתפור אחת לבד. היא כבר הודיעה, אני אזמין חרוזים, שרשראות, אכין תכשיטים דה-לוקס.

יש את הקנייניות (טוב כולן כאלה, לא? J). אנחנו נקנה מעטפות למירוץ, נארגן בנדנות לכולם, רגע אולי בעצם חולצות? ממממ אז מה נכתוב עליהן?

יש את הפסיכולוגית. אני אארגן כמה משחקי חברה, דינמיקה קבוצתית וכאלה.

יש את הטבחיות. אני אכין עוגיות, אני אביא בורקסים, אני ואני ואני (הרגו אותי, שוב פעם הלכה הדיאטה)

יש את אלה שתמיד קונים אוכל. אנחנו נקנה ירקות ופירות, סלטים, בשר, חייבים על האש, לא?

יש את זה שאוהב חידות (זה אני :-), אז יאללה גבר, לך חבר כמה משימות למירוץ.

אה, ויש גם את הליצן, זה שבלעדיו טיול הוא לא טיול … (טרפת, שגעת ויאללה חילופי זוגות)

ועוד ועוד ועוד …

לא אלאה אתכם בכל המסלול, רק אצטט את אריק איינשטיין ובזה אסכם: "תן לי חתיכת תבור, תן לי חתיכת כנרת. אני אוהב להתאהב בארץ ישראל, יפה ונהדרת"

[youtube fbflT6G9DMs nolink]

וגם קצת תמונות … 🙂

מבצע בת מצווש - 01
מבצע בת מצווש - 06
מבצע בת מצווש - 02
מבצע בת מצווש - 03
מבצע בת מצווש - 07
מבצע בת מצווש - 10

חברים יקרים, היה מאתגר, היה כיף, היה טיול בת מצווש לפנים! הוא עוד יזכר לדורות. אוהב אתכם הרבה הרבה.

רגע רגע רגע …. קצת משעמם לשמוע על כמה היה כיף, נכון? השארתי את הפיקנטריה לסוף. והאמת היא שרציתי לספר לכם כמה היה קשה. קשה לי ובעיקר קשה בשביל הילדה שלי. אז רק בשביל לסבר את האוזן, רצה הגורל וכל המשפחות הן מה שנקרא משפחות שלמות, By The Book. אמאבא ושניים, שלושה, ארבעה ילדים. ורק אנחנו לא ממש, משפחה חסרה. אז כמה ימים לפני שיצאנו לטיול הילדה אומרת לי, "אבא: אני רוצה שגם אמא תבוא. לא פייר שכולם יהיו ורק אמא לא תהיה". טראח! בוקס לבטן. סטירה לנשמה. לא ידעתי מה לעשות עם עצמי. דבר ראשון, מתייעץ עם המלאך שלי. זוכרים אותה? חוץ מזה מתייעץ עם עוד איזה מישהי שהכרתי בחודשים האחרונים ושאני מחזיק מהדעה שלה. ובינינו, שאף אחד לא ישמע, הכי קל להגיד: אני אעשה את מה שהכי טוב לילדה שלי, ברור לא? וזה השיקול היחיד. טוב, אז אם אני באמת אהיה כן עם עצמי, ואין בכלל ספק שטובתה ורצונה של הילדה עומד ותלוי כנגד עיני, יש גם אותי לא? גם אני בן אדם. סערת רגשות התחוללה בתוכי ומערכת שיקולים סבוכה צפה מול עיני. מה באמת טוב לילדה? מצג שווא של משפחה שלמה ומאושרת? עמידה אל מול המציאות האמיתית והכואבת? מה נכון? מישהו יודע? קבלתי החלטה. נוסעים לבד, בלי אמא. ניסיתי להסביר לה, ניסיתי לרכך, ניסיתי להיות הכי הכי אבא שרק אפשר.

ואז במהלך הטיול, קבלת שבת, מעמד מאתגר ביותר. מדליקים נרות שבת. אמא ובת, אמא ובת … ו … מה עם הילדה שלי? בכי, בריחה, כאב, משבר.

ועל מה אני מודה? אני מודה על אלה מתוך הקבוצה שראו את המשבר ועזרו עד כמה שאפשר. אני מודה על החבורה ככלל שידעה לעשות כיף ושמח כך שהצלחנו להתקדם הלאה. אבל גם אם למראית עין המשבר עבר, אני יודע שזה לא ממש נכון, שזה לתמיד. שזה משבר אחד מיני רבים והדרך עוד ארוכה. אני יודע שכואב לה. אני יודע שכואב לי. אבל הי, אנחנו לא הראשונים וגם לא האחרונים ואנחנו נתגבר ונתקדם.