מה קורה לזוגיות??

אחד הימים המרגשים בחיי זוג הוא יום הנישואים, הקמת הבית, העתיד הצפוי ביחד. מה קורה אחר כך? בימינו זה שורד פחות ופחות. וזאת אפילו לא בושה..כבר לא קטסטרופה. גם במגזר החרדי. זה לא נעים, אבל אפשר להמשיך לחיות עם זה. וחיים עם זה הרבה מידי.
למה זה קורה?
בתודה לבלוגריות ב"סלונה" שהשתתפו בדיון ואישרו את שיתוף דעתן.

לבבות

אחת המתנות היפות שקיבל האדם היא הזוגיות. הביחד. מתנה מופלאה.

שותף/פה לחיים לאהבה ולפרגון הדדי.

ואת הסוד הזה לזוגיות טובה אנו לומדים כבר בתחילת ספר בראשית: "עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד." (בראשית ב, כ"ד)..

הכי ברור.

זוגיות היא להיות בשר אחד.

הכאב שלו/שלה הא הכאב שלך. העלבון שלו/שלה הוא העלבון שלך. וגם ההצלחה – שלו/שלה, היא ההצלחה שלך.

אבל לא ככה מתנהל העולם.

בדרך כלל לא.

פעם זה היה ברור.

הזוגיות שהתארכה עד המוות הפריד ביניהם היתה בימים בהם תפקיד כל אחד מבני הזוג היה מוגדר מאוד ומדוייק מאוד.

סוג של תפקידים ואינטרסים משותפים.

הוא הביא כסף, היא הביאה ילדים, הוא פירנס. היא דאגה לבית – לאוכל, לחינוך, לניקיון, לכל השאר..

הוא הלך לבית הכנסת, לבתי הקפה, היא ישבה עם שכנות לפטפט, לאחר שדאגה לילדים, לניקיון הבית, לארוחה מושקעת.

והיא גם היתה צריכה להיות שמחה בחלקה

היה טוב או שהיה רע. אבל היה ביחד. עד שהמוות הפריד..

או כפי שהודיעו אמהות לבנותיהן: "בת שמתחתנת, לא חוזרת!"

את יכולה רק לבקר. עם הבעל, עם הילדים. ולחזור לביתך.

 נשים צעירות שסבלו וניסו לפרק את החבילה, גילו אם עקשנית מאוד שהתעקשה לשמור על שלימות בית הבת שהתחתנה.

מדאגה לבת, מדאגה מבושות..

לעתים אפילו לא רצתה לשמוע למה.

יוצאים בלבן של כלה מבית ההורים, יוצאים בלבן של תכריכים מבית הבעל..

אין אפשרות אחרת.

והיום, כשנשים כבר עושות יותר מאשר ניקיון הבית, בישולים ורכילויות על פיצוחים או כוס קפה עם שכנות, בא שינוי.

גירושים באחוזים גבוהים מאוד ובמגמת עלייה.

ולפרק את הבית היום זה קל.

והקלות הזאת מאיצה אנשים אל השער הנפתח להסתלק ומהר.

וזה אחרי החיפושים האינטנסיביים של בן/בת זוג בכל דרך אפשרית. העיקר חתונה, העיקר זוגיות, ילדים. בית.

התלהבות , התרגשות של לפני חתונה ופתאום כעס ומרירות והיפרדות.

לפעמים גם חודשים מספר לאחר החתונה, ולפעמים כשכבר נולדים הנכדים.

הילדים עוזבים את הקן והם מביטים זה בזו ומגלים שאין להם כלום משותף ומתלבטים אם להשתעמם ולסבול ביחד או להיפרד.

ח. חרדית בת 32 מספרת שהיא משקיעה בזוגיות כי היא רואה מה קורה מסביב והיא חוששת להגיע לגיל שישים ולגלות שאין לה שפה עם בעלה.

לכן, "אנחנו יוצאים כל שבוע לבית קפה, או לחברים. ככה שומרים על קשר, על זוגיות, על נושאי שיחה"

וככה נוהגים גם זוגות רבים אחרים. פגישות זוגיות מחוץ לבית כדי לחזק את השותפות

זאת עצה מאוד מקובלת אצל יועצי זוגיות: "תעשו דברים ביחד"

והם עושים.

אבל גם עם ריבוי יועצי הזוגיות, מכונים לשיפור זוגיות, סדנאות וכו', רבים לא שורדים.

זוגות שנשארים ביחד הופכים לחריגים. החבר'ה מהמרים: כמה זמן הם עוד ישארו ביחד?

אבל יש שנשארים. לנצח.

מספר הגירושים מגיע היום עד לשישים אחוז. יש אומרים שיותר.

אין מספרים מדוייקים. זה דינמי ולא עוצר.

רבים בהליכים..

והילדים בהליכים איתם..

אתי כהן, חברת מועצת העיר בקרית אונו,  מספרת:  "אני נשואה באושר כבר מעל 30 שנה (טפו..טפו ) ולצערי אנחנו הופכים להיות חריגים בנוף החברי . הרבה מחברנו התגרשו ולרוב הסיבה היא פרטנר/ית אחרת נכון שהרבה כאן יגידו שזאת תוצאה של נשואים שלא צלחו אבל ברוב המקרים סביבנו זה היה המסמר שסגר את תיבת הנישואים…

.בבתי משפט אפשר לראות את הנהירה הזאת לגירושין.

כשחולקו מעל 500 מספרים, מרבית האנשים סביבי הגיעו לפתיחת תיק בנושא גרושים.

זה חידד עוד יותר את התופעה (אתי כהן)

נשים יוזמות:

רוב מקרי הגירושים יזומים ע"י נשים.

בדרך כלל נשים הן המעוניינות ללכת.

לפרק את החבילה.

למה?

יעל כהן מרדכי, יועצת זוגית, מסבירה:

שינוי במעמד האישה

"אחת הסיבות לכך שנשים יוזמות גירושין יותר מאשר בעבר היא גם העלייה במעמד האישה.
לנשים פחות קשה להשתלב בחברה ובמרחב הציבורי מאשר בעבר.
פחות קשה להן ללמוד, לעבוד ולהסתדר ללא גבר.
זה אחד ההסברים".

סיבות לגירושין:

בגידות – ט. התגרשה מבעלה מיד כשגילתה שהוא בוגד בה. "לא יכולתי להביט בו" סיפרה. לא ראיתי את עצמי ממשיכה איתו גם יום אחד". הם נפרדו והילדים נשארו בחזקתה והוא ביקר בזמנים שנקבעו ולא יותר.

אבל יש נשים שסבורות שחייבים לשמור על הבית למרות הבגידה ובכל מחיר. "בשביל הילדים" הן אומרות, סולחות וממשיכות. לפעמים זה מצליח. לפעמים לא.

ל. היא מאלה שנשארו. היא מעלימה עין. ילדיה בגרו בינתיים ונישאו, נולדו נכדים והיא מאמינה שנכון עשתה.

התאהבות שאינה עומדת במבחן החיים המשותפים:

"לפעמים ממהרים להתחתן, התאהבות היא משהו שקל לחיות איתו ולא תמיד בודקים מה עם כל השאר… האם מסתדרים, האם האהבה חזקה מספיק בשביל להחזיק את כל הקשיים שמערכת יחסים עלולה להיתקל בהם.(סיון סגל)

חוסר בסיס משותף ותקשורת לקוייה:

" היום יותר קל להתגרש מאשר בעבר אך כמובן עושים זאת (ואני מרשה לעצמי להכליל כי באמת אף אחד לא רוצה להתגרש) אחרי הרבה נסיונות של תיקון וסחיבת גופה מתה…

קל יותר לשבור את הכלים?", אנשים מחפשים סיפוקים מיידיים?", "למה להילחם, אפשר לחפש אופציה חדשה". אמירות חסרות בסיס ושיפוטיות. זר לא יבין זאת, אז חיסכו כאן לפחות את התגובות הכוללות שלכם. אף פעם לא תדעו באמת מה קרה או קורה כשהדלת נסגרת מאחורי הזוג, לא בשנה הראשונה ולא אחרי עשרים שנה, אם לא באמת עברתם את זה בעצמכם. כל סיפור הוא כאב ותהליך בפני עצמו. וכן, גם התמונה עם הסיפור על זוג הקשישים שבזמנו לא זרקו אלא תיקנו מיצתה את עצמה.

מנסיון וגם מסיפורים שקרו מסביבי, שבזוגיות אמנם עוברים משברים וסיפורים, קלים או קשים, אך אם יש אמון, אהבה, בסיס טוב ותקשורת בין בני הזוג אפשר לרוב לצלוח את רוב המשברים. הבעיה מתחילה כשאין בסיס לזוגיות או תקשורת מההתחלה ועל זה נבנה בית. או יותר נכון: השנים עוברות והבית המיוחל לא מצליח להיבנות. הכוונה כמובן לבית רוחני". (גרושה צעירה)

שינוי של אחד מבני הזוג.

"לפעמים זה אורח חיים כמו חזרה בתשובה של אחד כשהשני לא מוצא את עצמו באותו מקום. לפעמים זו צמיחה אישית שמביאה לשינוי בערכים או בקריירה והרגשה שבן הזוג לא מבין, או לא תומך בשינוי.
רומן שהתגלה ובן הזוג לא הרגיש שהוא יכול לסלוח ולהמשיך ביחד.
משבר אישי שפגע בקשר הזוגי (ליטל ירון)

מפתיע שאנשים נשארים יחד יותר מאשר שאנשים מתגרשים. גירושים תמיד מלווים בכאב, גם כשאין רכוש ואין ילדים (מניסיון אישי). למה מתגרשים יותר? כי אנשים מתבגרים, משתנים, מתפתחים ולא תמיד זה קורה במקביל או בהלימה לבן/בת הזוג ועם כל הקשיים, לפעמים הכאב של החיים יחד עם מישהו שכבר לא מתאים לנו גדול יותר מכאב הגירושים.

אני אולי קצת רדיקלית, אבל אותי בעיקר מפתיע שאנשים נשארים יחד יותר מאשר שאנשים מתגרשים. אלמלא כל הקשיים הנלווים והכאב, זה היה קורה הרבה יותר. (יערה די סגני)

"בדידות וכאב יש בתוך נישואין אומללים…ואני מרגישה ברת מזל …ממש כך..ברת מזל שהתגרשתי ואני חיה את חיי בדיוק כפי שאני בוחרת..ואני מכירה הרבה ובמיוחד נשים שנשארות בנישואים קשים מאוד ולא מתגרשות כל אחת וסיבותיה שלה ,ולנו בתור נשים אסור לשפוט אף אחת בכל החלטה שהיא עושה בחייה..לכאן או לכאן..רק לתמוך אחת בשניה בכל זמן ובכל מצב…וכן גם גברים יש במצב דומה,אחת הסיבות השכיחות שאני מכירה זה באמת הפער שנוצר בין הגבר לאישה,הפער בבגרות הנפשית,באינטליגנציה הרגשית,במודעות עצמית,בסדרי עדיפויות..לעיתים גם פער מנטלי שלא ניתן לגישור. (עליה זנתי)

"אני חושבת שבמשך השנים גם האישה וגם הבעל משתנים ,מתפתחים מתקדמים ולא תמיד בני הזוג תומכים בשינויים ובהתקדמות ובהתפתחות אחד של השני ,מה שיוצר ריחוק ,כל אחד מהצדדים בונה לעצמו עולם שלם שהבן זוג לא חלק ממנו … מסקנה :אדם צריך פרטנר תומך שיכול להכיל את השאיפות שלו,חלומות שלו , רצונות שלו ,ואז יש סיכוי לזוגיות מופלאה"..(שרית אדר)

ואיפה הילדים בסיפור הלא פשוט הזה?

עם הבדידות של בני הזוג לאחר הגירושים יש מי שבעצם נושא על גבו את בדידות ההורים והפירוק הכואב וגם את בדידותם שלהם.

הילדים.

הילדים אליהם שאפו בהקמת הזוגיות, בהקמת הבית.

המחקרים מספרים לנו על בעיות רגשיות/נפשיות של ילדי גרושים.

אבל מה קורה כשזוג חי חיי שיתוף של שנאה הדדית או סבל של אחד מהם? מה קורה אז עם הילדים?

האם על כך נעשו מחקרים?

האם בריא להם הביחד הכואב או פירוד בריא?

ש. התעקשה על שלום בית.

בעלה עבר לבית הוריו ומידי פעם אירח שם את שני ילדיו הקטנים אולם אותה סירבו הוריו להכניס והשמיצו את האם באזני הילדים הקטנים (6,8)

"הם לא הסכימו שאכנס" סיפרה. "הבאתי אליהם את  הילדים והם טרקו את הדלת בפני וחגגו להם. למה שאסכים להתגרש? אני דורשת שלום בית!"

אבל הטינה והכעס שעלו מן הצד השני והאומללות של האם האהובה שברו את רוחה של הילדה העדינה בת השמונה ולאחר זמן היא נזקקה לטיפולים פסיכיאטרים קשים.

וכך אומרת  ג.צ.:  "אני יודעת שיש הרבה זוגות שלא מפרקים בגלל הילדים. אני חושבת שאם כבר אין ברירה, הסיבות הן כל כך רבות שלילדים כבר עדיף השקט של הגירושים מאשר מריבות וצעקות וכעסים וכו. יש כאלה שגם בגלל החברים והקהילה לא מפרקים או בגלל הכסף. שוב, לפעמים החיים כבר בועטים אותך החוצה מהמסגרת למרות שאת מנסה להיאחז בה בלי סיבה שוב ושוב.(ג.צ.)

ועדיין אני אופטימית וטוענת שאם הם ממשיכים ונשארים כנראה שיש עוד על מה לעבוד"….(ג.צ.)

"נישואין הם קצת כמו צמח..הוא צריך אויר' מים'אור' אהבה ..כששוכחים להשקות הוא נובל..בעידן החיים המהיר מיד מעיפים וקונים עציץ חדש"..(נעמי ניר הוברמן)

 

סיכום:

הרב שטיינמן זצ"ל, רב הציבור הליטאי הגדיר זאת כ"שואת הדור" – הגירושים הרבים והנישואים המאוחרים. אז אפשר להבין שהמימדים גדולים יותר ממה שמספרים לנו

וממה שאני רואה בחברה הדתית, נשים יוזמות בדרך כלל את הגירושים. ויתכן שכך אף בחברה הכללית.

נשים משתנות וגברים לא תמיד יודעים או מסוגלים להתאים עצמם לנשים החדשות. נשים רבות אינן מוכנות עוד להישאר בכל מחיר.

וחיים של ביחד, של השפלה תמידית ויחס מזלזל  מסוכנים לבריאות הנפש, מסוכנים לבריאות הגוף..

בזוגיות צריך להשקיע יום יום, שעה שעה – שני בני הזוג.

הביחד – זה כלל לא מובן מאליו.

הזוגיות צריכה להשתנות בהתאם לרוח התקופה.

צריך היערכות מחדש וחינוך נכון כבר מהבית, ממוסדות החינוך, לזוגיות טובה ולחיי שיתוף, לתמיכה הדדית..

זוגיות בה שני בני הזוג דואגים לביחד. שני בני הזוג מבינים את הצורך בתמיכה הדדית. שני בני הזוג רוצים ומוכנים להשקיע ומשקיעים.

פירגון הדדי בכל תחום.

נישואים הם ברית קודש. קדושת הנישואים מחייבת את שני בני הזוג לנאמנות, לכבוד הדדי, לחיים של שיתוף ואכפתיות מצד שני בני הזוג.

ואם זה לא מתקיים? האם בני הזוג הם בני ערובה זה לזה וחייבים לסבול את הזוגיות הקשה הזאת לנצח?

האם קדושת הנישואים אומרת שנשארים ביחד בכל מחיר?

שאפשר להתעמר בבת הזוג, כי היא לא תלך?

מותר להתגרש

שנים רבות התרגלו נשים לחיים משותפים של השפלות, הצקות, הטרדת וגם לבגידות. הן המשיכו הלאה בשביל הילדים, בשביל עצמן – כי מה יגידו? כי "ככה זה גברים" כי האמא אמרה שלא מפרקים בית….בגלל הבושה והמבטים והמשפחה והחרמות חברתיות ועוד.

 וכך כתב על כך הרב סולובייציק בספרו "אדם וביתו" :

"היהדות אינה מכירה את העיקרון הקובע כי אי אפשר לבטל את הנישואין. אין אנו רואים את הנישואין כהתחייבות שאין לשנותה, ואנו מתירים את הגירושין כאמצעי חוקי לביטול המחויבות העומדת ביסודם"

יש מצבים בהם מוטב להתגרש

–          כשבן הזוג משפיל ללא הרף. כשהוא נחמד לכל העולם ובבית מוציא ארס והורס את נשמתך.

–          התעללויות נפשיות ופיזיות מזיקות גם בטווח הרחוק.

–          בגידה – נשים רבות נשאר למרות הבגידות. הן טוענות שזה "בשביל הילדים". וככה זה והוא גבר ולגבר מותר..' וכו'..אם זה מתמשך, אינני רואה שום עניין להישאר ביחד.

     וכך כתב הרב סולוביציק על הניאוף: " אם הסכם הנישואין הופר ובוצע מעשה של

     ניאוף, מסתלקת לה קדושת ברית שבנישואין ואלה ניתנים לפירוק"

     (אדם וביתו, ע' 72)

והילדים –

הסטטיסטיקות מגלות לנו שילדי גרושים סובלים מבעיות נפשיות. אבל הסטטיסטיקות לא מגלות לנו כמה בעיות נפשיות נוצרות אצל ילדים לבני זוג שרבים וחיים יחד בשנאה הדדית וממשיכים לחיות יחד לכאורה חיים שאין בהם שמחה ונחת.

חיים של מאמץ קשה ועל השלמה ללא גבול על מנת לשמור על מסגרת של ביחד,

 הסטטיסטיקות לא מספרות לנו מה עושה השנאה הזאת לילדים.

מה עושות ההשמצות.

כשההורים מוכפשים משני הצדדים והילד באמצע.

כשהאם או האב סופגים עלבונות ובולעים בשתיקה.

התוצאה הבלתי נמנעת – נזק נפשי עמוק וכואב לילד אוהב.

ביהדות אנו לומדים שכאשר מתפרק בית, המזבח בוכה.

ואיך לא יבכה, אם הקורבנות העיקריים הם בדרך כלל ילדים שלא פשעו?

אז אם למרות הכל  – אז חשוב לעשות זאת יפה ובכבוד.

למען הילדים.

של שניכם.

הכי טוב ביחד –

זוגיות, בית שלם זאת מתנה.

לבני הזוג, לילדים.

בני זוג העושים הכל על מנת לשמור על שלימות הבית בכבוד ובדאגה משותפת לילדים, דאגה ואהבה זה לזו, הרי זה נפלא ומבורך.

שנזכה.

..

ספלים ופרח

ציפורה בראבי
בין המילים - על ספרים, על סופרים ועל משוררים, על חינוך וגם פוסטים אישיים