ליבי במזרח ובמערב

בחורה עם מחשב נייד

קוראים לי מיכל צרפתי.

אבא שלי יהודי איטלקי. אמא שלי דור שישי בארץ מצד אמא שלה ודור ראשון לאושוויץ מצד אבא שלה.

בקידוש ביום שישי אכלנו אוכל מסורתי של יהודי רומא (מדהים!!!) לצד אוכל פולני דיי רגיל.

תמיד הרגשתי באמצע.

הצד האשכנזי קרא לי פרענקית.

הצד האיטלקי לא הבין בכלל מה זה עדות ולמה יהודים רבים ביניהם?

אז, אני מן ערבוב שכזה-

אני מכירה מקרוב מאוד את היתרונות והחסרונות של שני הצדדים המשפחתיים שלי.

אני יכולה להגיד מהחוויה האישית שלי שבשני הצדדים יש –

חום ורגש ודאגה.

אהבה, קנאה, מריבות על כסף

פרגון, שמחה לאיד

אנשים הם אנשים וזה לא משנה בעיני אם הם אוכלים מפרום או גיפלטע בארוחת שישי.

יכולים להיות הבדלים במנהגים, במסורות, בהרגלים.

אז מה?

ניתן לגשר עליהם אם באמת רוצים.

ההורים שלי חיים ביחד כבר 44 שנים.

אם  אהבה,  חברות, חיבה וערכים משותפים.

למרות שהוא גדל שם והיא גדלה פה.

למרות שאותה חינכו בצורה אחת ואותו בצורה אחרת.

כשיש רצון ויש כוונה ויש דרך  משותפת –  הכל אפשרי.

וזה פועל גם הפוך-

כשרוצים להעצים את התהום ואת השנאה

אי אפשר לחיות ביחד.

בבית, בבינין, במדינה.

כולנו באנו מאותו מקום ונחזור לאותו מקום.

חבל שנבזבז את הזמן בין לבין על שנאת חינם.

אהבת-חינם

באהבה,

מיכל

מיכל צרפתי

מאמנת אישית לנשים

www.living-max.com