לזכרה של רונה רמון ז"ל

אז איך נפרדים מאישה כל כך מעוררת השראה שאפשר רק ללמוד ממנה. מכל אסון ומכה שקבלה היא קמה על הרגליים ונלחמה והפכה זאת לניצחון שלה המשיכה בחיים כי היה לה מה לתת למען האחרים. צילום תמי בר שי ויקיפדיה

צילום: תמי בר שי, ויקיפדיה

לפני שנתיים בחודש מאי 2016 כתבתי פוסט על יום העצמאות והמעבר בין שכול לשמחה

באותה שנה קבלה רונה רמון את הכבוד להדליק את את המשואה של יום העצמאות. כפי שאמרו היום (שני 17.12.18) בכתבה בחדשות לזכרה  היא זכתה לכבוד לא על היותה במשפחת השכול אלה כאישה מעוררת השראה ואכן כך היא הייתה. אישה שקבלה כל כך הרבה מכות מהחיים ובכל זאת לא ויתרה והמשיכה ופעלה למען החברה בישראל ולהנצחת פועלם של בעלה ובנה

וכך כתבתי לפני שנתיים:

ביום רביעי בלילה כתבתי בדף הפייסבוק שלי  ברכה לכבוד יום העצמאות בזמן טקס הדלקת המשואות

אני כתבתי על המעבר בין השכול לשמחה ובאותו הרגע רונה רמון הדליקה את המשואה

זה היה רגע מיוחד כי אישה זו הפכה להיות סמל במדינה אישה ששלמה מחיר כפול עבור המדינה

היא שלחה את היקרים לה מכל לשליחות עבור המדינה והיא אבדה גם בעל וגם בן

אבל מתוך כל הכאב היא הצליחה להתאושש לקום ולתרום בחזרה למדינה ולמדה אותנו איך החיים ממשיכים

למרות הכאב והצער היא הצליחה לעמוד על הרגליים ולהמשיך את המורשת שהשאירו בעלה ובנה לעם ישראל

לכל אדם יש את הכאב הפרטי שלו ואת האובדן איתו הוא חי

במותם ציוו לנו את החיים כפי שאומרים

תמיד צריך להסתכל קדימה ואף פעם לא לשכוח את העבר

תמיד להסתכל על העבר בחיוך ותזכרו את הדברים הטובים

דע מאין באת ולאן אתה הולך

 קל לנו לתת עצות לאחרים אך קשה לנו  ליישם זאת על עצמנו

לזכרה של אישה מעוררת השראה רונה רמון 1964-2018

 

חנה
אוהבת לכתוב ורוצה לעבוד בתקשורת- העיתונות הצרכנית על מנת לחשוף הטעיות וללמד את האזרח/צרכן את זכויותיו -הרי ידע זה כח. כל תחקיר או כל מחדל מכעיס ומרגיז אבל מה שבאמת מעצבן זה שאנו חושבים שאין לנו את הכח לשנות את המצב ולכן הוא נשאר כך.