להכין ילד לאזכרה של אבא (ואיך דובי-זאור יכול לעזור)

בחורה עם מחשב נייד

החודש קיימנו אזכרה רביעית לבעלי (הכוונה בפוסט היא לאזכרה בבית ולא בבית עלמין). לאזכרות של ברק מגיעים הרבה אנשים וכולם תמיד מתרגשים לראות את איתן, אבל חלקם זרים עבורו לחלוטין מכיוון שהם לא חלק מחיי היומיום שלו.

בשנה שעברה כשהוא היה בן 5 היה לו קשה מאוד באזכרה. הרבה אנשים מבוגרים שהוא לא מכיר רצו לגעת בו, להסתכל עליו, לשאול אותו שאלות. עבור ילד צעיר סיטואציה כזאת נחווית מאיימת וחסרת שליטה.

לכן השנה למדתי לקח והכנתי אותו לאזכרה ולכל מה שהולך לקרות בה.

איתן בלוג על האזכרה

הדבר הראשון שעשינו היה להיזכר באזכרה של שנה שעברה. שאלתי אותו מה הוא זוכר, מי הוא זוכר שהיה שם, אם היה לו נעים או לא נעים.

*באופן הזה הקדשתי זמן ונתתי מקום לחוויה הרגשית של איתן, והעברתי לו את המסר שמה שהוא מרגיש משמעותי ומשפיע על ההתנהלות באזכרה ובכלל.

אחר כך סיפרתי לו מה אני זוכרת משנה שעברה, ואיך הוא (איתן) נראה לי מהצד. אמרתי לו שאני זוכרת אותו עצוב ומסוגר בתוך עצמו, יושב לידי עצוב עם הנייד שלי, ולא מוכן אפילו להרים את המבט כשאנשים פונים אליו. דיברנו על זה קצת, ואיתן שיתף אותי בתחושות שלו באותם רגעים של הסתגרות בתוך עצמו.

*באופן הזה העברתי לו את המסר שאני רואה אותו, ושחשוב לי שהפעם הוא לא ירגיש רע.

ומכאן עברנו לחלק הפרקטי: מה אנחנו יכולים לעשות כדי שהשנה האזכרה תעבור בשלום עבורו?

חשבנו ביחד על כמה אפשרויות שהוא יוכל לבחור בינהן אם הוא ירגיש שמתחיל להיות לו קשה.

קודם כל סיכמנו שהוא לא חייב לשבת למטה עם כולם, והוא יוכל לעלות לקומה העליונה ולשחק בחדר עם דלת סגורה בכל רגע שירצה. בנוסף סיכמנו שאם הוא ירגיש צורך לצאת לכמה דקות מהאזכרה הוא יוכל לבקש מאחת החברות שלי שהוא מכיר ואוהב (כמובן שעידכנו גם אותה לפני) לעשות איתו סיבוב בחוץ. אגב איתן הבין בקלות שאני לא אוכל לצאת איתו החוצה במהלך האזכרה מכיוון שגם אליי מגיעים חברים וחברות וחשוב לי להיות איתם.

ולסיום, החלק שנתן לאיתן הכי הרבה ביטחון: החלטנו על מילת קסם, שברגע שהוא לוחש לי אותה באוזן אני יודעת שאני צריכה לעזוב הכל וללכת איתו למקום שקט כי קשה לו והוא צריך אותי, וכנראה שהאפשרויות הקודמות לא עובדות בשבילו.

מילת הקסם שאיתן בחר היא דוביזאור 🙂

ההכנה עבדה כל כך טוב שהוא אפילו לא הגיע למצב של שימוש במילת הקסם. בתחילת הערב הוא ישב עליי, וברגע שהתחיל להיות לו עמוס הוא עלה לשחק למעלה. מדי כמה זמן עליתי לבדוק מה שלומו, ובכל פעם כזו מצאתי אותו רגוע ומחוייך.

לסיכום: לכל משפחה מנהגי אבלות ייחודיים, מומלץ להקדיש זמן ולהכין את הילדים למה שצפוי להיות באזכרה. כדאי לחשוב יחד איתם על פתרונות שהם יוכלו לעשות בהם שימוש ברגעים קשים, ולא לשכוח את דובי-זאור (או כל מילת קסם אחרת שהילדים יבחרו).

מרינה פונס
עובדת סוציאלית קלינית, מלווה ומטפלת באלמנות. אמא לאיתן בן 5.5 ואלמנה מזה 4 שנים.