להיות אשה (הגיגים שלא קשורים לאמנות וליצירה)

בחורה עם מחשב נייד

להיות אשה

אתמול ציינו את יום האישה.  דיברו על זה ברדיו ובעתון, היו פרסומות בטלויזיה, באינטרנט וברשתות החברתיות על מבצעים לנשים. עשו מזה חגיגה. אבל מה? אני תוהה אם התקדמנו משנה שעברה? האם הצעדים הספורים הפצפוניים שנעשו לקידום מעמד האישה בישראל אכן ראויים לציון? ומה עם מעמד האשה בעולם?

למה בכלל (עדיין) חייבים לציין את יום האישה ?

התשובה הראשונית והמיידית ביותר בעיני היא – כי אנחנו עוד זקוקות לזה.

העולם בו אנו נמצאות, רחוק עדיין שנות אור מלהיות שיוויוני כלפי נשים. בעולם בו נשים נאנסות, מושפלות ומוכחות לעבור ברית מילה, נחטפות לעבדות או לזנות, מוטרדות מינית במקום עבודתן, מקבלות שכר יותר נמוך או לא מקודמות בעבודתן רק בגלל שהן נשים – חייבים לציין את מעמדה הנמוך של האישה. זה לא רק לחגוג את היותנו נשים. הרי אם היה שיוויון אמיתי בין המינים לא היה צורך ביום שכזה כלל.

אז שלא יפתו אותנו במבצעים להיום האשה. גילוי נאות שגם אני חטאתי במבצע…פירסמתי הנחה לסדנאות הנשים שלי…עוד בגד/בושם/מנוי למכון כושר או כל דבר שהוא לא יקדם אותנו בכלום. אולי נרגיש שהרווחנו משהו בהנחה או בחינם אבל זו רק אשלייה.

אני לא בעד ביטול יום האישה. אני בעד שינוי הייעוד שלו. חייבים לציין את יום חוסר השיוויון כלפי האישה כדי שכולם יבינו עד כמה אנחנו נחותות מהמין השני.

כולי תקווה כי עד שנה הבאה, ב-8.3.17, נתקדם

בעוד כמה צעדים כלפי השיוויון המיוחל. אולי לא נשמע עוד ברדיו, בטלויזיה ובעתונים על אונס נשיםוהטרדות מיניות, אולי נתוני השכר של נשים לעומת גברים ירד משלושים אחוז לטובת הגברים, אולי בכנסת תקודמנה נשים שתחוקקנה עוד חוקים לשיוויון זכויות, אולי הילארי קילנטון תיבחר לנשיאה הראשונה של אמריקה … אולי.