כמעט פספסתי את ההזדמנות לעשות את זה

מה אני רוצה לעשות? במשך שנים לא היתה לי תשובה. רציתי שינוי, אבל לא ידעתי מה ובטח שלא איך לעשות את זה. אז המשכתי עם המוכר, הטוב (לכאורה) והידוע עד שהתשובות התחילו להגיע

הבחירות האמיתיות בחיים מתחילות אחרי הצבא. עד אז במשך 20 שנה המסלול של רובנו די קבוע, והבחירות נעות בין פיזיקה או ספרות, או בין דרום אמריקה והמזרח. ואז מגיע השלב שבו באמת צריך לבחור. נרשמתי ללימודי מנהל עסקים. לא ידעתי מה אני רוצה וזה היה נראה לי מן תואר כללי כזה שיאפשר לי בהמשך להחליט לאן להתפתח. לקראת סוף התואר חברה אמרה לי שמתפנה תפקיד בתחום הרכש בחברה שהיא עובדת והצטרפתי. היה נחמד ומעניין. בתואר השני החלטתי להפתיע ומה למדתי? שוב מנהל עסקים.

תמונה שלי 1

צילום: לירון כהן אביב

במשך כמעט 20 שנים עבדתי בתחום הרכש. התפתחתי בעולמות האלה לתפקידי ניהול בכירים ובסה"כ הייתי די מרוצה. התקדמתי, הצלחתי, נהניתי וחשבתי שאני מאושרת. הצלחתי לסמן וי על כל המטרות החשובות בחיים. לא הבנתי שאני מסמנת מטרות שחלקן בכלל לא שלי. הייתי בטוחה שאני בשיא שלי ואני הולכת לכבוש את העולם.

לפני 11 שנים הציע לי הבוס שלי לעבור תהליך אימוני. לא ידעתי מה זה ולא הבנתי למה הוא חושב שאני צריכה את זה אבל זה נשמע לי מעניין והלכתי. זה היה בדיוק לאחר שילדתי את ביתי השנייה. הייתי עם תינוקת יונקת בת כמה חודשים ועוד ילדה בת 3, עובדת במשרה מלאה ועם כל העייפות והעומס חיכיתי לימי שלישי בערב, לנסוע לקיסריה, כמעט שעה נסיעה לכל כיוון כדי להיפגש עם סיגל. ויתרתי על שעות שינה וממש התרגשתי לקראת המפגשים, ואחריהם הייתי כולי מלאת אנרגיות (למרות שהיה כבר אמצע הלילה ותכף אני צריכה לקום להניק). פעם ראשונה בחיי נתתי מקום לעצמי. איפשרתי לעצמי לבדוק, לשאול, לברר, לדייק, להתאים.

אחת השאלות המרכזיות שניסיתי לברר עם עצמי היתה – מה אני רוצה לעשות? היתה לי מן תחושה כזאת שאני רוצה משהו אחר, אבל לא הצלחתי למצוא תשובה. הגעתי למסקנה שאם אני לא מוצאת משהו אחר כנראה שאני נמצאת בדיוק במקום המתאים לי. והמשכתי לדהור עם הקריירה.

השאלה הזו "מה אני באמת רוצה לעשות?" המשיכה מדי פעם להדהד אצלי בראש. כמובן שלא נתתי לה הרבה מקום ולא איפשרתי לה "להרים את הראש" יותר מדי, כנראה כי פחדתי להתעסק עם זה. אבל זה לא הפסיק. ואני המשכתי לברר, לבדוק ולשאול תוך כדי העבודה והקריירה.

ואז החלטתי, פעם ראשונה בחיים, לקחת פסק זמן. לנוח. זו לא היתה באמת מנוחה כי ניסיתי למצוא מה אני רוצה לעשות. הייתי בטוחה שהעצירה הזו תגרום לדברים להסתדר ואמצא מה אני רוצה. אבל זה לא קרה וזה היה יותר מתסכל. בסופה של אותה שנה החלטתי לחזור למסלול הישן. זו היתה החלטה לא פשוטה, כי לא באמת רציתי את זה, אבל לא היתה לי ברירה אחרת – לא הצלחתי למצוא מה אני באמת רוצה.

באותה שנה אני נמצאת בעבודה שאני לא ממש אוהבת, 2 ההורים האהובים שלי חלו ובאופן הכי לא ברור, דווקא השנה הזו הפכה להיות אחת השנים המשמעותיות ביותר עבורי. בשנה הזו הדברים התחילו להתבהר. למדתי את עולמות תת המודע והחשיבה החיובית, למדתי תטא הילינג והתחלתי להבין את ההשפעה העצומה שיש לדפוסי החשיבה ולאמונות על החיים שלנו והבנתי מה אני צריכה לעשות כדי ליצור שינויים. לא ידעתי עדיין לאן זה יוביל אבל הרגשתי שמשהו אחר מתחיל לקרות.

מכל מה שלמדתי, אספתי את הכלים, הטכניקות והשיטות שעזרו לי לשנות את חיי ובניתי את העסק שלי "הכל בידיים שלי" – סדנאות, הרצאות וליווי אישי שפותחים צוהר לזה שפשר לחיות אחרת, שיכול להיות יותר טוב.

ומאז אני מלווה ומכוונת אנשים לצאת ממצבי תקיעות וליצור מציאות אחרת ואני כל כך נהנית מזה. אפשר לעשות שינויים, בכל גיל ובכל מצב וכשיש את הההבנה והכלים זה הרבה יותר קל והדברים פשוט מסתדרים.

מוזמנים לקרוא עוד בעמוד העיסקי שלי וגם בפרופיל הפרטי

מפגש-16

צילום: לירון כהן אביב