כך חולפת תהילת עולם (משטחי הכותנה)

השילוב של מערכת בחירות שמתנהלת לפתחנו, ומשטחי כותנה הנמצאים בכל אחד מהמשקים בעמק ולאורך כבישיו, לקחו אותי לשנים אחרות, בהן משטחים אלו היו פניה של מערכת הבחירות, לפחות בצד אחד של המפה. יצאתי לראות מה חושבות העגלות בלילות, וגם בימים.

אקדים ואומר שלפוסט הזה, קדמה עבודת תחקיר מעמיקה, כל כך מעמיקה היתה, וכללה צילום, לימוד ותיעוד, ואולי טרם הגיעה אל קיצה. אך לו הייתי מתמהמת עוד רגע בפרסומו של הפוסט, כבר היה הופך ללא רלוונטי.

אתם יודעים, שנת בחירות, עוד רגע הן כאן. אתם גם יודעים שאני נוסעת לי ברחבי העמק, ותוך כדי נהיגה מלקטת לי רעיונות לפוסטים. יום אחד אני אומרת לעצמי, ועצמי מסכימה איתי, "תראי", אני אומרת, הן עדיין עומדות ומחכות בצמתים מרכזיים ליום פקודה, זקופות ,חלודות ,לא צעירות, גאות ובטוחות בעצמן ובערכן, מחכות שיקראו להן להתייצב, ובינתיים, מעבירות את הזמן בכל מיני עיסוקים חלופיים, שלא לומר "חלטורות". ברכת חג למשק, פרסומת מסחרית לעסק, לוח מודעות מאיר עיניים לפעילות התרבותית בכפר . אך איש אינו חפץ בהן יותר, לא קוראים להן! כך כנראה חולפת תהילת עולם.

IMG_20190222_130856_1024x770

לפני הרבה שנים, כשסיימנו את בית הספר היסודי בנהלל, ועברנו ל"חטיבת הביניים" האזורית בקיבוץ יפעת, הודיעו לנו בסיומו של החופש הגדול, שתחילת שנת הלימודים נדחתה, היא לא תהיה בראשון לספטמבר כמו בשאר בתי הספר בארץ, אלא כמה ימים מאוחר יותר, וזאת כי (נשבעת לכם, ככה אמרו לנו): "הקיבוצניקים צריכים לקפוץ על הכותנה", מבחינתנו, לא משנה מה ההסבר, הזוי ככל שיהיה, זה שהחופש הגדול מתארך בעוד כמה ימים, גרם להבין שפרנסי הכפר וראשיו, בהחלט קיבלו בשבילנו את ההחלטה החינוכית הנכונה, ובחרו לנו בית ספר ראוי. לא ממש הבנו למה הקיבוצניקים קופצים, ועוד על כותנה, אבל מצדנו, שיקפצו!

IMG_20190301_140604_1024x793

בנהלל באותה עת רק חלמו על גידול כותנה, היא לא היתה חלק משגרת החיים. המושגים "עישוב כותנה" ,או יותר מעניין "מפקחת כותנה" כולל הבגדים המינמליסטיים והחושפניים, ושעות השיזוף בשמש במהלך העבודה עוד לא היו. הכי הרבה בתחום הכותנה שהכרנו היה השיר הקנוני מהפעילות בתנועת הנוער:  "בים לבן קבוצת שחורים קוטפת, בשדה כותנה קוטפת כל היום"

בעלי, שאותו אני מכירה ממש מאז, עם אותו איחור התחלתי אלגנטי מתבקש, לא רק קפץ על הכותנה, אלא היה בן לאחד המשקים המובילים בתחום הכותנה בעמק לפחות, אם לא בארץ כולה, גניגר. שם לא רק קפצו, אלא גם החזיקו צי קטפות, שקטף את הכותנה בכל רחבי העמק. לא כל אחד זכה להיות קוטף כותנה, זו היתה נקודת השיא של כל עובד "בשדה" כמו שקראו לזה אז, או ב"גד"ש" כמו שאתם מכירים את זה היום.

IMG-20190311-WA0011_1024x683

לכן, בשביל התחקיר לכתיבה, שחלילה לא תתפסו אותי בחוסר אמינות חקלאית, יצאנו יחד למסע צילום ולימוד ברחבי העמק, עוברים בחצרות האחוריות או הקדמיות של המשקים השונים.

הנקודה העיקרית שהחלטתי לבדוק היא, האם גידול הכותנה בעמק היה "סיפור כיסוי" כדי שהמשטחים יוכלו לשמש את מפלגת העבודה כשלטי בחירות יעילים לעת הצורך, במסגרת עוד קונספירציה של הסמול (שמאל) והקיבוצים, או שהיתה גידול בעל ערך בפני עצמו! שאלה שכמעט מתחרה בעוצמתה לשאלת גידול החסה בשטחים.

IMG_20190222_125936_1024x737

יכולתי גם לבדוק אם התמונות המעט חלודות שהעליתי במצלמת הנייד שלי, המשקפות את המציאות באותן חצרות הן אלגוריה על מצבה של החקלאות כיום, או על ייצוגה הפוליטי של  ה"התיישבות העובדת," כמו שנקראה אז בגאווה, במנגנוני השלטון והמדינה כיום. בגלל שה"מדריך החקלאי" שלי הוא אדם אופטימי מטיבו, והבלוג בחר להיות אופטימי מעצם הגדרתו הראשונית, בחרתי לתת הסבר חיובי כפי שתראו בהמשך, למרות התמונות העצובות בחלקן.

כשהתחלנו את חיינו המשותפים בקיבוץ, זאב עבד ב"שדה". בעונת קטיף הכותנה, על בגדי העבודה הכחולים, היו פזורות, דבוקות, שאריות כותנה. כשקטפו את הכותנה בשדות הסמוכים למשק, גם הגיעו לחדר האוכל הקיבוצי לארוחת הצהריים. היתה בקיבוץ חברה מבוגרת שהתנהלה כמו "אם בית" של הקהילה כולה, ייטקה. היא היתה מכריזה בבהילות: "הקוטפים הגיעו" וממהרת לדאוג לארוחתם. היה מישהו מחברי הקיבוץ שאמר לי:" לא משנה מה תעשה כל היום, אם תבוא עם בגדים שעליהם דבוקה כותנה, לחדר האוכל, עשית את שלך".

לכבוד הפוסט, ביקשתי מזאב שיסביר לי קצת, מקפידה לזרוק מילים מקצועיות ששמעתי כנערה בשיחות הבנים, ולשאול אם קטף על "חד-טורית" או "דו טורית", והוא חייך וענה לי שיש גם קטפת "שש -טורית".

הכי חשוב היה לי להבין למה הם קפצו. בנהלל שהענף נכנס אליה בשנות נעורינו, מעולם לא נקראנו לקפוץ. אני מדמיינת לעצמי מה היה קורה לו מישהו היה אומר לנו כנוער : "בואו לקפוץ". כותבת, מחייכת ומנסה להעביר בראשי דמותו של מזכיר זה או אחר, שניהל את הכפר עומד מולנו ומצהיר על כוונותיו, וחוסכת מכם את התשובה שבטח היה מפליט מישהו מאתנו לעברו.

מה שכן קראו לנו לעשות, תמורת תשלום כמובן זה לעשב את הכותנה. אין ברירה, בימים ההם, כש"עבודה עצמית" עוד היתה ערך, והפלחה היתה משותפת, וגם הכותנה, הלכנו בין השורות  עם המעדר הקטנטן (מקלטרת ידנית), ונלחמנו בעשבים העקשנים שצמחו בצידן. בעיקר חישבנו אם זכינו בשורה "טובה" עם מעט עבודה, בעיקר ביחס לחבר בשורה המקבילה לנו, וכן בכמה כסף נקבל, האם "לפי שורה" או "לפי שעה", וזמזמנו בראשנו: "הו, הו, החמה יוקדת! הו, הו יוקדת כל היום!"

IMG_20190222_125736_1024x837

טוב, אז הם קפצו, בשלב הראשון, בתוך סלי כותנה גדולים, כשטרם היו משטחי הכותנה, (ואז אולי עוד לא היתה קונספירציה) . הקטפת היתה שופכת את הכותנה הקטופה לתוכם, וכדי שיוכלו למלא בהם כמה שיותר, קפצו כדי לדחוס את הנפח. אני כותבת ובמקביל מבררת איך בדיוק העבירו את הזמן במהלך אותן שעות?. הבנתי ש"הלכו מכות", דחפו, צחקו, דיברו, שרו, נשרפו בחום השמש היוקדת, הסתכלו על הבנות הקופצות, גם על המקומיות, ובעיקר על ה"מתנדבות" מחו"ל, גם על המתנדבים, ולפעמים גם עשו מה שצריך והדקו את הכותנה לפי ההנחיות שקיבלו מהאחראי על הקיפוץ בקיבוץ.

אח"כ הומצאה ה"עגלת ביניים", ה"משטחים", הקירות, ה"מהדק", ה"מהדק ההידראולי" אח"כ הידקו על הרצפה, אח"כ היו "רמסות" היה גם "מובר".

IMG_20190222_130136_1024x867

אח"כ, באמת היה שלב עצוב שבו גידול הכותנה הפך לפחות רווחי בשל האמרת מחירי המים, וכל הציוד המיוחד הזה, נזנח בחצרות המשקים.

כיום, הכותנה חזרה להיות גידול רווחי ומשמעותי, המיכון הוא כזה, שהקטפת עושה הכל לבד (כמעט) היא בטח לא צריכה את הקופצים, ומוציאה "בלות" עגולות, הדוקות, ארוזות ושקולות.

הציוד הישן והנאמן עומד ומחכה בכוננות בחצרות ובצמתים בכל קיבוצי העמק המערבי, וגם במזרחי למערכת בחירות כזו שתוציא אותו חזרה למרחב הציבורי, רק יקראו לו והוא מתנער וקופץ.

או אולי הוא מחכה שיבוא איזה סוחר מתכת שירצה לקנות את כל הברזל הזה. ואולי הוא מחכה  שהדור המשופם, צרוב השמש וחרוש הקמטים של ה"פלאחים" בני הדור השני בעמק, שהעבירו עליו שנות עבודה רבות , והמציאו ושכללו חלק ממנו, יקפצו ויעלו עליו לעוד יום עבודה בבגדיהם הכחולים, או שלפחות כבר לא יוכלו להתנגד להוצאתו מהחצרות בתואנה ש"זה ממש חדש, ואולי נזדקק לזה יום אחד, ואולי זה עוד יביא תועלת".IMG_20190123_083102_1024x433_____________________________

תמונות ותודות-תודה רבה לכל חברותי שעוזרות לי כשותפות בפוסט הזה, ובאחרים- בהגהה, בחיפוש תמונות, בחיפוש מושגים, ובתמיכה רבה. תודה לכן! זכיתי

תמונה 1-משטח כותנה, שראה ימים טובים יותר, שהפך באין משימות, הסבה לשילוט מסחרי, בואך שריד מכיוון עפולה

תמונה 2-"סל כותנה" בנוי לקיפוצים צופה על פני העמק ביפעת.

תמונה 3-קטפת עדכנית ומודרנית, "שש טורית" של ג'ון דיר בשדות הכותנה של העמק.צילום מרינה פורמן לוי-צלמת חקלאית, וחברה. בתודה!

תמונה 4-"מערום" של משטחי כותנה בכוננות להזנקה בגניגר.

תמונה 5-"עגלת ביניים" בגניגר, שגם זכתה לשימוש כבסיס לשלט מסחרי, אבל בעיקר משמשת "בית גידול" לצמחים שעלו מן האדמה ובקעו דרך תחתיתה והיטיבו לצמוח.

תמונה 6-מהדק הידראולי בחצר בגניגר.

תמונה 7-משטח כותנה בגבע שהפך לשלט ברכה לחג המשק.

תמונה  8 -הבלות של היום מוכנות ומגולגלות בשדה-צילום מרינה פורמן ליו-צלמת חקלאות. בתודה!

IMG-20190311-WA0003_1024x683

1meyrav2
מירב מנהלל, בה נולדתי לפני כ -60 שנה , ובה אני מתגוררת היום עם משפחתי. משלבת בכתיבתי זיכרונות תובנות וסיפורים , מהווה ומהעבר האישי והפרטי, כמו גם הכללי ציבורי. מנסה לרקום בדברי, כמו בבדי צירופים מיוחדים, ושמו של הבלוג, נגזר משם מותג העיצוב שלי המוכר כ"בדים מדברים". לצד העיצוב והכתיבה עוסקת בהוראה תומכת ומתקנת דרך הכנה לבגרות במקצועות ההיסטוריה, התנ"ך והאזרחות.