כי אני חייל…

קצת על תהליך היציאה מהצללים האפרוריים (או במקרה שלי ירקרקים), אל עבר אור הזרקורים, והטבה למי שקרא עד הסוף

אני לא בטוחה עד כמה אתם יודעים, אבל החיים בצבא (לפחות כמו שאני חוויתי אותם) מטילים עליך לא מעט מגבלות ומצמצמים את החוג החברתי שלך.

חלק מהמגבלות הן טכניות-חיצוניות. את מגיעה כל בוקר לבסיס שנמצא מאחורי חומות גבוהות ואפורות, הכניסה בהצגת תעודה, והיא מותרת רק לאנשים כמוני, שלובשים כל בוקר את אותם המדים, ומחפשים בלחץ את הכומתה, שנייה לפני ששוטר צבאי יתפוס אותם וייתן להם תלונה. אני מודה שכאישה היה לי מאוד קשה גם עם מגבלות נוראיות אחרות על גובה העקבים או על צבע הלק שלי (ולכן כל עוד יכולתי הקפדתי לשים לק צהוב, גם אם השופט הצבאי שהופעתי בפניו, כמעט נפל מכס השיפוט, כשראה את זה). העניין הוא שמעבר לצחוק, יש גם מגבלות יותר מהותיות, על היכולת להביע דעה, בטח בנושאים פוליטיים, איסור להתראיין או להרצות ללא אישור מראש ותיאום המסרים ועוד. אני זוכרת את עצמי, קצינה צעירה במדים עונדת את תג הפרקליטות הצבאית, נוסעת ברכבת יום-יום עם מי שהיה אז כתב ב"ידיעות אחרונות", וחוששת להרים את המבט, שלא אשאל שאלה, שלא אוכל לענות עליה…החיילים אוהבים לסכם את זה במשפט: "אתה רכוש צה"ל". אני לא ממש אוהבת את האמירה זו, כי היא לא מדוייקת, וברור לי לגמרי הטעם באיסורים והמגבלות, כשאני חלק ממערכת שמדברת בקול אחד, ומייצגת משהו מסויים. אבל אני כן יכולה להבין למה עם השנים מתבססת אצל המשרתים התחושה שהם "רכוש צה"ל", ולמה עם השחרור יש מן אנחת רווחה כזו, שנפלטת ממקום מאוד עמוק בריאות (ובעיקר בראש), ומשחררת החוצה הרבה אויר, שהיה דחוס וכלוא בפנים, יחד עם מתח מתמיד, לחץ להספיק עוד משימה, והרגשה שאתה תמיד חייב "משהו למישהו".

אצלי אנחת הרווחה הזו באה יחד עם ההבנה שמעכשיו אני אדון לעצמי, ואני יכולה לצאת מהצללים ו"לטרוף את העולם", לעשות מה שטוב ונכון רק לי, להרחיב מעגלי היכרויות, ולהכניס גם את מי שאינם לובשים ירוק, אלא אנשים מגוונים וצבעוניים במלוא מובן המילה.

logo

חמושה בתובנות האלה, יצאתי לאויר העולם, ומאז אני מקפידה לא רק לייצג חיילים ומשרתי קבע בפני הצבא (שזו האהבה הגדולה שלי, וה- passion הכי בוער כרגע), אלא גם לרכוש יכולות חדשות ולהתמודד עם כל מה שפעם היה "אסור". ואם פעם היה אסור להביע דעה או להתראיין, אז היום אני רוצה לעמוד בפרונט, להציג בפומבי מידע לחיילים, ולהעביר ידע שצברתי משך למעלה מ-20 שנה לטובת ציבור לובשי המדים. וכך, באחד הבלוגים הקודמים ייחלתי לעצמי פינה קבועה שתעסוק בזכויות חיילים. הייקום (והפייסבוק) זימן לי משהו טוב בהרבה: תכנית רדיו קבועה שבה אני יכולה לממש את החלום. לדבר אל חיילים, ועל חיילים; להזמין לאולפן אנשים שיודעים לתת ממקור ראשון מידע חשוב, רלוונטי ולפעמים קריטי.

עד כאן סיפור לידתו של הבייבי החדש שלי #כיאניחייל. אמנם כתבתי שזה "ה-מקום לטיפים ומידע לחיילים", אבל המקומות בתכניות הקרובות כבר תפוסים במרואיינים איכותיים ומגוונים.  בגלל שקראתם עד כאן, יש לכם הטבה מיוחדת – אם יש לכם סיפור מעניין שקשור לצבא, טיפ חשוב או מידע שתרצו לחלוק – דברו איתי, ואמצא לכם מקום באחת התכניות הקרובות (התכנית משודרת לייב בפייסבוק, אז תבואו לבושים בהתאם).

מחכה לכם,

הולי

https://www.facebook.com/HOLLYSCHWART/

http://www.hollylaw.co.il/

הולי שוורץ
עורכת דין (סגן אלוף במילואים), בעלת נסיון של מעל ל-20 שנה בתחום הדין הצבאי-פלילי. בעלת משרד בוטיק העוסק בייצוג חיילים מול המערכת הצבאית. כמו כן, אני מעבירה הרצאות בנושא הטרדות מיניות ומעמד האישה בחברה בת זמננו.