כולנו רקמה אנושית – בשר דם ונשמה

הייתה לי זכות גדולה לגדול כל חיי לצידם של ילדים עם צרכים מיוחדים, להיות שם עבורם ולתת מה שיש בי. קיבלתי בחזרה שבעתיים. הכלה, אהבת חינם, חמלה הם הערכים שנלמדים בבית ספר הזה שבו עוזרים לאחר, לזה שיושב לצידנו. הרצף האוטיסטי, פיגור, קשב וריכוז או כל מגבלה אחרת שיש הם בסה"כ טייטל שבסוף מייצג בשר דם ונשמה של בן אנוש שווה ערך

זיכרונות הילדות הכי עוצמתים שלי הם מהימים בהם הייתי נוסעת למוסד לילדים מפגרים – כן, כך קראו לזה פעם.
לבקר את דוד של שמעון ז״ל.
כל שלישי היינו מבקרים וכל שישי מוציאים אותו לשבת
זוכרת את החגים שהייתי מגיעה כילדה ומגלה שיש ילדים שאין מי שייקח אותם לחג, ילדים שהתביישו בהם והשאירו אותם במוסד שנים על גבי שנים.
זוכרת היטב את המבטים של האנשים כששמעון היה מנסה לדבר, הוא היה צועק ומשמיע קולות. הייתה לנו שפה משלנו שככה הבנו אותו.
זוכרת את האמהות שהיו דואגות להרחיק את הילדים מהאזור כאילו זה איזה נגיף מסוכן שיפגע בהם.
זוכרת את הלחשושים של אנשים
את גלגולי העיניים
את האנרגיה שחדרה אלי לגוף מאותם אנשים.
נכון , היה נוזל לו הרוק
והשפה שלו הייתה שמוטה
והאוזניים שלו היו מוזרות
וכל הגוף שלו היה מעוות
אבל הייתה לו נשמה
והיו לו רגשות
והוא היה שמח, עצוב,כואב, דואג כמו כולנו
לא הוציא הגה מפיו כל חייו
לא פגע מעולם באף אדם
היה מלא באהבת חינם
בהודיה מכל הלב על כל דבר שעשינו עבורו.
היה מחבק ומנשק אותנו כל הזמן
WhatsApp Image 2020-02-21 at 14.36.03
דוד שלי שמעון ז"ל – עם אמא שלי לפני שעלו ארצה

היום קוראים לזה צרכים מיוחדים
אז קראו להם מפגרים/ נכים/ חריגים ומקומם היה במוסד, ואם אפשר סגור אז בכלל מצוין.

הוא היה המתנה שאני קבלתי בילדותי,
מתנה כזו שנטעה בי חמלה, אהבת חינם, והמון הבנה של מציאות, רגישות אולי אפילו רגישות יתרה.
המון פרופורציות בחיים, חיבור חזק למציאות האמת של החיים.
כשהפכתי לאימא ילדי זכו לגדול בצילה של הדר גיסתי ז״ל , גם הם קבלו את המתנה הזו
הדר גיסתי הייתה חולה בדלקת פרקים קשה מאוד והייתה 100% סיעודית
הילדים שלי כולם היו מטפלים בה כל הזמן, הם גדלו יחד אתה, היא הייתה חלק מנוף ילדותם.
נוף יפיפה, מלא בחיוכים של אהבה מכל הלב, מלא בהמון הכלה, סבלנות והבנה שכולנו שווים, כולנו על אותו קו
והתפקיד שלנו לחזק את החוליה החלשה בשרשרת.
למתנה הזו אין מחיר
WhatsApp Image 2020-02-21 at 14.36.01
דוד שלי שמעון ביום החתונה שלי – על רחבת הריקודים

הזיכרון הכי משמח שלי מהחתונה שלי הוא את כיסאות הגלגלים ברחבת הריקודים
הם רקדו שם כל הערב,
עם שמחה בתוך הלב, שמחה שאין בה שיפוט, אין בה ביקורת ואין בה אינטרס
היה בה אהבה ושמחה טהורה ומזוקקת

ילדים עם צרכים מיוחדים הם קודם כל בני אנוש.
יש להם נשמה, לב, רגשות , אהבות, אכזבות, ציפיות, מטרות , תקוות וחלומות בדיוק כמו כל אדם כזה שנחשב נורמלי,
מה זה נורמלי ? ומה זה חריג?
זו הגדרה שאנחנו המצאנו
ככל שנרחיב את גבולות ההכלה כך ייטיב עם כולם
יש מקום לכולם בטווח הנורמלי וכולם שווים ונורמליים
זו זכות גדולה לגדול לצידו של אדם הזקוק לעזרה
זה בית ספר לחמלה,
חמלה לאחר ואז גם לעצמנו .
זו מתנה שמאפשרת פיתוח של אינטליגנציה רגשית כזו שעושה אותנו אנשים טובים יותר לסביבה ולעצמנו.
זו זכות גדולה להיות שווה ערך לאחר, לא צריך יותר מזה,
זה תרגול מצוין לאיזון האגו
WhatsApp Image 2020-02-21 at 14.36.43
גיסתי הדר ודוד שלי שמעון בחתונה שלי – על רחבת הריקודים

כשלמדתי חינוך מיוחד בחרתי בהתמחות של לקוות מורכבות, בער לי ללמוד טוב יותר את העולם שלהם, ההבנה המרכזית עבורי היא שכולנו נמצאים על הרצף.

כל היופי הוא שהרצף הזה הוא אופקי אין בו גובה וכולנו שווים.
השבוע היה לי העונג לארח בביתי את ההרצאה של יפעת פאר "לחבק את האוטיזם"
המהות של התערוכה הזו מבחינתי היא חשיפה של העולם שלהם, לצלול פנימה לתוך העולם שלהם ולהבין דרך העיניים שלהם מה הם מרגישים, מה עובר להם בגוף, בתחושה, במחשבה.
מה זה התקף חרדה?, מה זה התחושה של להרגיש לא שייך, איך זה מרגיש באמת ?
מבחינתי ההרצאה הזו קוראת בעצם לחבק את כולם.
גם את מי שקצת חלש ומרגשי לא שייך, קשה לו, עצוב לו.
כולנו חיים במרחב וכולנו שרשרת אנושית אחת גדולה.
הכוח שלנו נמדד בחוזקה של החוליה החלשה ולכל אדם יש זכות לחזק את החוליה הזו,
בעולם של מודעות ומדיה זה צריך להיות נר לרגלינו.
סיפורים על מנהיגים דגולים ששלחו את ילדיהם החריגים מעבר לים /החביאו אותם מחמת הבושה לא יכולים לקרות היום וטוב שכך.
שיוון ערך
אהבת חינם
וחמלה

זכרו תמיד כולנו בשרשם ונשמה וכולנו שווים