כולכם צחקו נא איתי

IMG_2270

כילד נחשב לליצן הכיתה * לאחר הצבא הוא משתלב בצוותי הווי ובידור באילת * החשש לפתח קריירה בתחום הבידור ( ואולי החשש מ"תפרנות" מובילים אותו להוראת הספורט והבריאות, בשילוב הומור ויצירתיות * זאת דרך חייו ואותה הוא מנחיל לדור הצעיר *

כיום משמש כמורה לחינוך גופני, מדריך קפוארה, אתלטיקה ושחייה * מרצה על השילוב בין חינוך לספורט, חינוך והומור * הכי הוא אוהב – להצחיק ילדים * הרעיונות נובעים אצלו ברגעי ההיי ובאופן ספונטני שמתורגמים אח"כ לעבודה עם ילדים ומבוגרים * עובד עם ילדים מתוך בחירה אישית – שם הוא מרגיש צעיר, רענן, שמח, ובעיקר מאושר! *

מפתח שיטת "החיוך הגופני" הנחלת הומור וספורט כדרך חיים * לאחר שעות ההוראה הוא מפעיל ילדים במועדוניות ובחוגי ספורט, מפעיל אירועים אחרים כגון ימי הולדת, הפעלות כיתתיות ובית ספריות ואף מופע מצליח בשם "ספורט עם רועיקי מצחיקי"

זהו  רועי חיגשי, המשיק בימים אלה את ספרו החדש לילדים, "יומודלת" (יומולדת לדלת) בהוצאת "אופיר ביכורים" שמציין : הומור, קלילות, ויצירתיות, הם כלים נהדרים להתמודדיות בחיים. תחשבו על אחרים ולא רק על עצמכם, תהיו עירניים לסביבה ואם אתם רואים חבר עצוב, אז תנסו לברר למה, אולי יש בכוחכם לשנות זאת?"

הילדים מרותקים, קשובים, צוחקים ומחייכים כשרועי חיגשי מבדר אותם בפעילות בצהרון. קל להתחבר אליו, הוא "מדליק" אותם די בקלות, בכריזמה המשולבת בהומור. זה דרך חייו שניתב לעצמו מהרגע שהבין כי  ניחן במתנה – היותו בעל הומור ויכולת להצחיק אחרים !

רועי חיגשי, 37 , נשוי ואב לשלושה (בן ו-2 בנות) , מורה לחינוך גופני, בעל תואר שני בחינוך לפעילות גופנית ובריאות, בעל תעודות הדרכה בקפוארה, אתלטיקה, התעמלות אקרובטית, כדורסל, שחייה וחדר כושר. מתמחה בהתעמלות לגיל הרך תחת השם "ספורט עם רועיקי מצחיקי", ומלמד בשיטת החיוך הגופני (מאמינים בחינוך – מאמנים בחיוך 🙂 המשלבת הומור בחינוך לפעילות גופנית ובריאות. מעביר חוגים, הפעלות מיוחדות וימי הולדת בתחום הספורט.

IMG_2334

רועי משתדל להיות קשוב לרחשי ליבם ולמהווים שלהם ובהתאם לכך הוא פועל. ואין לו רגע דל. ואם לא די בכך, בימים אלה הוא משיק ספר ילדים חדש "יומודלת" בהוצאת אופיר ביכורים  בו הוא מתאר איך ערכי החברות והרעות באים לידי ביטוי בעולמם של הילדים.

הספר מספר על דלת עצובה שרוצה שיחגגו לה יומולדת, וכדי להעלות את מצב רוחה שאר רהיטי הבית מתגייסים למשימה, כתוב בצורה משעשעת ומלווה בחרוזים ואף בסרטון אנימציה מיוחד המצורף לספר כקוד לסריקה ברגע השיא ויכול לשמש להפעלת ילדים במשחק ובהצגה.

רועי : "יומודלת למעשה נולד ממשחק מילים שגורם לילדים לצחוק ולהפעיל את הראש וזה מסוג הדברים שאני בעיקר עושה בעבודה שלי. לא מעט מהרעיונות שלי יוצאים לי ברגעים של התרוממות רוח- סוג של"היי" ובספונטניות. למעשה השיר הומצא בשלב ראשון באופן חלקי, לאחר מכן הגיע הרעיון לכתוב סביב השיר את הסיפור, ורק לאחר בניית הסיפור סיימתי לכתוב את השיר בשלמותו. משחקי המילים נכנסים אליי בכל תחום בחיים. אפילו שיטת החינוך שלי נלמדת בשיטת N.T. SCHOOL  או בעברית "אין תיסכול…"

"אני כותב רק שהמוזה תוקפת אותי". מהרגע שעלה הרעיון לסיפור   ועד כדי הבשלתו לכדי מוצר מוגמר ( ספר ) עברו כ-6 שנים.  רועי : "אני כותב רק שהמוזה תוקפת אותי ואני לא מכריח את עצמי, כשזה בא- אז זה בא! למעשה ההפסד בתחרות "סופר נולד" של משרד החינוך דחף אותי לסיים את הכתיבה ולהוציא את הספר לאור באופן עצמאי."

בימים אלה עובד רועי על  ספר נוסף, ספר משחקים מצחיקים (בשפתו-"מצחקים") בתנועה (משחקים מקוריים). ולכל מי שרוצה להנות מעולם התנועה והספורט דרך משחקים חברתיים יצירתיים ומצחיקים, "להיות פעילים ולא לשבת כמו פילים" הוא אומר בחיוך. שמיועד למורים ולאחרים המעוניינים להנות מעולם התנועה והספורט.

"בחרתי את קהל הלקוחות שלי – ילדים". שמחת החיים הטבעית של ילדים והרצון שלהם לצחוק כל הזמן, והעובדה שרועי עצמו מרגיש ילד, מביאים אותו להחלטה לעבוד עם ילדים. "אני מבין מה ילדים צריכים.  אני מרגיש לעיתים כאילו אני מורה שתול של הילדים. אני מנסה להבין מה היה גורם לי לתחושה נעימה,טובה  ומנסה להעניק זאת לתלמידיי ולכל הילדים שנחשפים לתכנים שאני מעביר. בעבודה הזו אני מרגיש צעיר, רענן, שמח, ובעיקר מאושר! זה המקום העיקרי שבו אני צוחק בתדירות כל כך גבוהה."

"תמיד ידעתי שאני מצחיק ואני רוצה לעשות מזה קריירה."  "רועי בבית הספר היסודי והתיכון נחשב תמיד לליצן הכיתה,  ובצבא ( כולל שנתיים קבע) עד שהגיע  לצוות הבידור באילת ששם הבין שהוא רוצה לעסוק בתחום הבידור.

רועי : "תמיד ידעתי שאני מצחיק ואני רוצה לעשות מזה קריירה. אבל פחדתי להישאר בתחום הבידור מהחשש שלא יהיה לי כסף (יום אסל יום בסל) ואהיה "תפרן" כמו רבים מהמוכשרים בתחום… ולכן החלטתי שההומור יהיה בשבילי כלי להעביר מסרים של חינוך וספורט (תמיד הייתי ספורטאי). אז הלכתי ללמוד תואר ראשון ושני בתחום הוראת הספורט והבריאות תוך כדי שאני משתמש בהומור." למעשה עזבתי את ההומור בבידור באילת אבל חזרתי אליו ממקום חכם יותר ואקדמי יותר. אפילו עבודת המחקר שלי בתואר השני עוסקת בהומור ככלי חינוכי לשיפור מוטיבציה ושיתוף פעולה בקרב ילדים. בעבודת המחקר אי אפשר היה לפספס את התוצאות החד משמעיות: שימוש בהומור תרם לשיפור בהתנהגות ובמוטיבציה (נבדק כמותית). בעבודת המחקר שלי ביקשתי מתללמידיי להחנות את נעליהם בכניסה לחדר ולהימנע מתופעת החניה הכפולה והילדים ראו בזה משחק וחנו את נעליהם בצורה מופתית! בסוף השיעור התבקשו הילדים לאסוף את הציוד בדרך הומוריסטית כנמלים שמוצאות אוכל ומרימות אותו למחסן האוכל (מחסן הציוד). המחזה היה משעשע, הילדים הרימו את הציוד כחבורת נמלים מגובשת אל מעל ראשן.

לפני כשלוש שנים חלה תפנית, אחת העוזרות של רועי  החלה לקרוא לו "רועיקי מצחיקי", תחילה הכינוי לא התקבל בברכה ובאהבה. אך עם הזמן הוא התאהב  בזה ולשמחתו גם הילדים. "לאחר שראיתי כי השם צובר הצלחה ותאוצה, עלה הרעיון לבנות דמות חינוכית שתוביל את הילדים לאימוץ הרגלים בריאותיים. לאחר מכן הקלטתי את שיר הנושא שלי "ספורט עם רועיקי מצחיקי" שדוחף לעיסוק בספורט ומאד משעשע ומקפיץ, ולאחר מכן שיר העידוד "כחול עולה" שמלמד את הילדים את תרבות העידוד (שחסרה מאד לצערי במדינתינו) וכמובן יש עוד כמה שירים בדרך…, וכרגע יש לי מופע בידור בתחום. מציין רועי.

חיוך גופני. שיטת החיוך הגופני למעשה נועדה לגרום לילדים לעסוק בספורט לא מתוך הכרח אלא מתוך כיף והווי. למעשה גם המשפט הממשיך ממחיש את מי שרצוי שיעסוק בכך, כלומר מי שמאמין בחינוך מאמן בחיוך, כלומר בכיף. לדוגמא, כדי להוריד את הילדים לשכיבות סמיכה אני אומר להם "בטן – ארבע" כמה פעמים ברציפות ושאני רוצה לעבור ל"סמוך קום" אני אומר להם "בטן- אבא" (הם קמים במהרה מהרצפה ועושים שרירים כמו אבא חזק), ושאני רוצה להצחיק אותם אני אומר:"בטן של אבא" ואז קמים ומלטפים את הבטן ואומרים: אוי כמה אכלתי…" דוגמה נוספת לשימוש בהומור היא פרוייקט "שיעור מה טעים?"  שמנסה רועי להחדיר למערכת החינוך. מדובר למעשה בתכנית שאמורה באמצעות הקבלה לעולם המושגים של שיעור מדעים (למשל טוש ירוק במה טעים זה מלפפון ירוק, עפרון כתום זה גזר, ודבק זה גבינה וחיטה מלאה זה קלמר חום-כי ניתן להכניס קלמר/ כריך חיטה מלאה המון ציוד) ליצור אטרקציה שתגרום לילדים לאמץ ערכים של תזונה נבונה. שיעור זה אמור להתקיים בזמן הפסקת האוכל ולמעשה לעלות לסדר היום את הנושא הכל כך חשוב הזה. בימים אלו נמצא רועי בניסיונות החדרת תוכנית זו למשרד החינוך.

"ענף האתלטיקה לא מספיק אטרקטיבי בישראל ויש לנו עוד מה ללמוד ולעשות".-הבעיה היא לא בגנים שלנו! האתלטיקה פשוט נחשבת בארץ לנחותה, ללא אטרקטיבית, לא יוקרתית. אומר רועי נחרצות. "איך אפשר לצפות מאתלט להתרכז באתלטיקה כאשר הוא אינו מקבל את התמיכה הכלכלית הראויה שאמורה לגרום לו להתאמן 100% במקצוע שלו? (ונותן דוגמא, אלוף ישראל במקצוע הכי יוקרתי ריצת 100 מטרים עבד כשומר במהלך היום בבית ספר…התמיכה הכלכלית בו הייתה כל כך ירודה ומעליבה ולא איפשרה לו לקיים שגרת חיים של מקצוען אמיתי).

מאידך, הג'ודו בישראל מצליח בעולם מכיוון שהוא כן נחשב אטרקטיבי, צוות האימון מיומן וכמות החניכים גדולה וכשיש חינוך לאלפים מגיעים לאלופים (כלומר, כדי להגיע למובחר -צריך ליצור מבחר)".

רועי : "ביום שבו ישקיעו באתלטיקה בצוות אימון מיומן, באיתור תלמידים מוכשרים בבתי ספר (כיום האתלטים החזקים ביותר בגילאי היסודי הולך לכדורגל או לכדורסל בעיקר כי שם יש סיכוי להיות מישהו בעתיד ובטח שלהתפרנס בליגת העל) ובמתקנים ראויים- נוכל להגיע רחוק ולייצר אלופים מתוכינו ולא להביאם מחו"ל ולאזרח אותם. זה ההבדל בין חצי מקצועני למקצועני."

זה רק ספורט – וזה חשוב. לרועי יש משנה סדורה בכל הקשור ללימודי חינוך גופני בבתי הספר. לדעתו התנאים הסביבתיים והבית ספריים אינם מספיקים כדי שהמקצוע הזה ייחשב לאטרקיבי ולרציני כחלק מאיכות חיים מיטיבית לאזרחים הצעירים של מדינת ישראל.

רועי : " בארץ לא לוקחים ברצינות את מקצוע החינוך הגופני,  ולראייה לכך ניתן לראות בבתי ספר שאין להם כלל אולם ספורט, דלים בציוד, ובראש ובראשונה שני שיעורים שבועיים בחינוך גופני שלא מעט מהם מתבטלים עקב, חופשים, טקסים, תרגילים, טיולים, צרכי בית הספר, הרצאות חיצוניות ושיעורים פרטניים שילדים נלקחים כך שבממוצע יוצא פחות מפעם וחצי בשבוע… שלא נדבר על אחוז הניצול של השיעור. בישראל לא מעט כיתות מונות סביב ה-35 ילדים בכיתה. איך מורה בודד אמור להיות אמון על כושרם של חניכיו כאשר בממוצע אין לו אפילו דקה לכל ילד בשיעור (נודה על האמת- 45 דקות ברוטו הן אפילו לא 35 דקות נטו…)?

 תפקידו של המורה לחינוך גופני לדעתו של רועי ממוקד בעיקר בלהעלות את המוטיבציה של תלמידיו לעסוק בפעילות גופנית נוספת לאחר שעות הלימודים. ואם בזה המורה יצליח- כולם ירוויחו.  "כמורה שלקח שנתיים ברציפות את תואר אלופות העיר חולון בכדורסל, ובכמה אליפויות אתלטיקה המסקנה היא כזו: איתור מוקדם, תוכנית אימונים מסודרת ורציפה (ובתדירות של לפחות פעמיים בשבוע) ותמיכה מסביב (הורים , מורים, וחברים) ניתן יהיה להגיע הכי רחוק שאפשר". הוא מציין בפסקנות.

הקפוארה גורמת לי להרגיש מיוחד כמו ספיידרמן. בעקבות צפייה בריקוד הקאפוארה שבצעו שני ברזילאים ויכולתם המופלאה לרקוד וללחום, האחד בשני, בתנועות וירטואוזיות, תוך כדי מהירות מסחררת, שבה את ליבו של חיגשי. מאותו הרגע החליט שהוא רוצה  לנצל את כישורייו האתלטים ולהתאמן. "ההצלחה והעובדה שהגוף שלי הגיב לזה בצורה טובה (גמישות וכח) גרמה לי לרצות להמשיך. מה גם שהבטחתי לעצמי שאם אהיה לי קשה- אני אתמודד ולא אפרוש! הקפוארה גורמת לי להרגיש מיוחד כמו ספיידרמן שמטפס על הקירות , ממש כמו גיבור על שיודע לעשות דברים יפים עם הגוף שלו." מציין רועי

 IMG_2401

חלומות ושאיפות  למרות שהוא נמצא בפסגת העשייה שלו לרועי לא נגמרו החלומות : "אני מאד אשמח אם ה"רועיקי מצחיקי" יתפתח למימדי ענק ואוכל להיות מפעיל ילדים מהשורה הראשונה על מנת שיהיה לי את הכח להשפיע על כמה שיותר ילדים לעסוק בספורט ובריאות ובכך לתרום לצמצום היקף תופעת ההשמנה בקרב ילדים ולשיפור בהרגלי הבריאות שלהם (אסטרטגיית המניעה הכל כך חשובה). כמו גם, אני  רוצה שהספר יצליח בארץ ויתורגם לחול, שיהפוך להצגה ואף לסרט מצוייר."

בפברואר 2016 יתקיים במכללת סמינר הקיבוצים הכנס האקדמי השני של האגודה לחקר ההומור, ורועי אף הוזמן להציג את עבודת המאסר שלו "הומור הוא"more בחינוך".