כוח הדיאלוג – על הספר של גדי טאוב "אלנבי"

ספר של גדי טאוב "אלנבי"
ספר עלינו. על מציאות
ישראלית, על החיים כאן.
ספר מומלץ. עלילת הספר מתרחשת בביבים של תל אביב. מועדוני לילה, חשפנות, סמים. הדמויות הנשיות הן זונות, חשפניות והגברים מסביב בהתאם, בריונים שרק במקרה הם לא עבריינים או שלא תפסו אותם בינתיים.
הסקס מוצג כאן כמוצר שמתפרנסים ממנו וצורכים, כמטבע שמשלמים בו, כשפה.

אלנבי ספר של גדי טאוב
ספר עלינו, על ישראל, על עכשיו

עולם אכזר

עלילת הספר מתרחשת בביבים של תל אביב. מועדוני לילה, חשפנות, סמים. הדמויות הנשיות הן זונות, חשפניות והגברים מסביב בהתאם, בריונים שרק במקרה הם לא עבריינים או שלא תפסו אותם בינתיים.

הסקס מוצג כאן כמוצר שמתפרנסים ממנו וצורכים, כמטבע שמשלמים בו, כשפה.

 

השפה

הספר כתוב בשפה מדוברת. אולי רזה, אבל לא דלה בכלל. הכל מובא כמעט אך ורק בדיאלוג. מדויק,  ספציפי, כולל קצב, עם המחוות ותנועת גוף המתבקשות ממנו. אין תיאורים, אין מחשבות, המספר לא נכנס לתודעה של הדמויות. הוא לא מספר לנו מה הן חושבות או מרגישות. מעט מאוד דיאלוג פנימי. "אריק מיד התחרט כשאמר את זה" או "הרגיש שהוא הגזים". לא יותר. למרות זאת המחבר מצליח לעלות סיטואציות, לגלם יחסים, להעמיק בעולם הרגשי של הדמויות. בעצם הוא מונע מעצמו את רוב האמצעים שעומדים לרשותו של כותב פרוזה. הוא יוצר מגבלה שמעצימה את הכוח של האמצעי שהוא בוחר להשתמש בו. כמו עיוור שחוש השמיעה שלו מתחדד בגלל החסר.

מרשים במיוחד שאין בכתיבה הזאת התנשאות או התרפקות על הסוג הזה של הדיבור. הכל מדויק ורק מה שצריך. עם הרבה אירוניה והומור, לוליינות לשונית מרנינה.

לפעמים הייתה לי הרשה שאני נוסעת באוטובוס ושומעת שיחה של שני גברים שיושבים מאחורי, בלי לראות אותם, בלי לדעת מי הם. היה לי חשק להסתובב לאחור, לראות איך הם נראים, להכיר.

אלנבי ספר של גדי טאוב
ספר עלינו, על ישראל, על עכשיו

הנשים

הדמויות הנשיות – הזונות, החשפניות – מתוארות בלא סנטימנטליות אך גם בלא פטרונות. הן אינן קורבנות שמעוררות את הרחמנות הנעלה של הקורא. אלה נשים פיקחות, חכמות, מתוחכמות.

הן פועלות. הן נלחמות. הן עושות חשבון. אף שההיסטוריה האישית שלהן הרבה פעמים קבורה עמוק בתוכן. לא לגעת. שלא יראו. לא לחשוב על זה. זה קשה מדי. גילוי העריות במקרה של מיקה. סטפני, ילדה דחויה שיצרה לעצמה זהות חדשה. לכולן שמות שניים. זהות שונה מזו שאתה היא נולדה. רק דמותה של נוקי-יסמין נשארת מעט סתומה. אין רמז למה שמביא אותה לעולם הזה. נשים אלה משתמשות בכל הטקטיקות והאסטרטגיות בהם משתמשים הגברים בסביבתם. כדי לשרוד, כדי להתפרנס, כדי להרוויח, כדי לעמוד בזכות עצמן. בהבדל אחד, שהמגרש שלהן מצומצם יותר. הגבר הוא מקור פרנסתן. הייצוג הזה של הנשים בספר חריג באמינותו.

 

קו העלילה

קו העלילה של הספר מצטיין בעקביות. שום דבר לא מופיע בלי סיבה ובלי קשר למתרחש. הספר נפתח באירוע המרכזי שקדם את העלילה: המכות שמיקה מקבלת. המחבר חוסך הקדמות והתנצלויות על כך שהוא מכניס את הקורא לעולם לא מוכר, קשה, אחר. מחצית הספר או מעט יותר ממנו מוביל את הקורא במסע לתוך העולם הזה. בעל המועדון האבהי והשקל, השותף שלו קל הדעת, העיתונאי שמחפש חומר מעניין והנשים. אנחנו מכירים, לומדים להבין, מתעמקים. המחבר זורע רמזים והעלילה מקדמת בלי הסברים, בלי אינטלקטואליזציה, בענייניות, אך גם לא בסכמתיות. אנחנו מכירים את הדמויות, מתקרבים אליהן ומבינים את מניעיהם. פתרון החידה הבלשית משהו לא מסיט את תשומת לב הקורא מההתפתחות הרגשית וגם רעיונית. כי יש כאן תפיסת עולם. אין אשמים, אני מאשימים. גם מהסיבה הזאת הספר הוא אמין ומרגש. מומלץ ביותר.

גדי טאוב, אלנבי, משכל-ידיעות אחרונות, 2009.
לאתר הרשמי של הסופרת והמתרגמת מירי ליטווק www.mirielitvak.com
לאתר ביוגרפיות וסיפורי חיים www.alife.co.il
חפשו אותנו בפייסבוק – מירי ליטווק – סופרת זיכרונות https://www.facebook.com/sipurei.savta.Mirie
מירי ליטווק - סופרת זכרונות
סופרת ומתרגמת, מחברת ספרי ביוגרפיות, זיכרונות, הנצחה וספרי משפחה. כלת פרס היצירה מטעם ראש הממשלה. ספרים: "רוסיות ישנות עירומות" פועלים; "שמש מאחורי הגב" ו"געגועים לחושך" הקיבוץ המאוחד. על היצירה הספרותית באתר: www.mirielitvak.com על כתיבת ספרי ביוגרפיה וסיפורי חיים באתר: www.alife.co.il תרגומים סיפורת ושירה. "אנחנו" מאת יבגני זאמיאטין (רומן, הוצאת בבל), "בוריס פַּסְטֶרְנַק", "מארינה צְווֶטאייֶבה", "אנה אחמטובה", "אלכסנדר בלוק", (הוצאת גוונים). למדה תיאטרון באוניברסיטת תל אבי ובאוניברסיטת סורבון בפריז.