יש עסקה

מאז נפל בשבי גלעד שליט – אני עוקבת וכותבת. רגע גדול. משחרר. מאושר. נותרו לי מספר שאלות

בחורה עם מחשב נייד

בחופשה האחרונה שהיתה לי עם המשפחה בילינו בצרפת, היה מושלם, הייתי מאושרת. הבן שלי, איתי, שהוא ילד רגיש היה מביט בי לפעמים ואומר "אמא רוצה להיות עצובה לרגע (?)" עניתי תמיד: "לא". הוא היה 'עושה דווקא' ואומר בפשטות- "גלעד שליט". באותו רגע כל השמחה המתפרצת בחופשה המתוקה שלי, היתה מתאדה. בחגים חשבתי עליו, ברגעים של שקט שהיו לי עם עצמי. הבחור הצעיר הזה ליווה אותי מאז הנפילה שלו בשבי. מאז החטיפה המכוערת שלו. כל פסיכולוג טירון היה יודע להסביר למה עליי זה השפיע כל כך חזק: אני בת לניצול שואה, משפחתי נרצחה בחוסר ישע על ידי אנשים אכזריים וחסרי לב, ללא הגנה, ללא מושיע, אני אמא לשלושה בנים והבן הבכור שלי התגייס מחזור אחד אחרי גלעד, ואני אישה. מספיק על מנת לגרום לכך שליבי יצא לגלעד, להוריו, לאחיו ולסבא שלו. משפחה מדהימה משפחת שליט. ערכית שקטה, נחושה, מאוחדת.

אתמול חזרתי מקניות. הבן הבכור – אורן, זה שהתגייס מחזור אחרי גלעד לצה"ל,  הציץ מהחלון וצעק לי – "אמא יש עסקה לשליט". לא האמנתי. אמרתי: "רגע רגע – לא אחד באפריל היום.." "אמא, זה נכון!  – יש עסקה" זרקתי את השקיות ורצתי לטלוויזיה רועדת ונרגשת. לגמתי בבת אחת כוסית וויסקי מלאה ועקבתי. הפרצוף חמור הסבר של ביבי שמודיע על העסקה, כאילו הוא בלע מלפפפון חמוץ, לא הרס לי את השמחה. הבטתי באיש הזה. פניו  חרושי תלמים, הוא כבר לא חתיך, מסרק בשיטת 'חסכון והלוואה' מעל קרחת התחלתית. במקום לחייך אלינו במאור פנים שמחזירים את גלעד הביתה, הוא דיבר כאילו פרצה מלחמה…

בליל ההודעה שמחתי והתרגשתי. ביבי לא הפריע לי ואני נותנת לו קרדיט – הוא ראש הממשלה שחתם על העסקה. בבוקר המחרת –  החלה החשיבה, הרציונאל  שלי התחיל לעבוד.

הילד של כולנו. גלעד שליט

כמה שאלות:

למה לא חתמנו אז על עסקה? הדרישה היתה זהה. המחיר לא השתנה

האם מאהבת מרדכי עשה זאת ביבי או מפחד איבוד הכסא?

האם צדק נעם שליט בביקורת הקשה שהיתה לו על ביבי כל הזמן?

האם אהוד אולמרט התאמץ בכיוון של שחרור שליט?


אלה השאלות. מניחה שיצוצו עוד כמה בימים הקרובים

אורית בראון אגמי
בלוגרית פעילה ובועטת. היתה עיתונאית שלושה עשורים. היום מלמדת ילדים ביפו ובשכונת התקווה תקשורת ואקטואליה.