יש לי מאהב

הוא עוצמתי מלהיב ומרתק. בעלי שוקל לנקוט באמצעים.

בחורה עם מחשב נייד

לאחרונה בן הזוג שלי מודאג וסובל מהתקפי חרדה וקנאה בלתי נשלטים.

הוא גילה שיש לי מאהב. המאהב עוצמתי, הוא מקשיב לי ואוהב לדבר על זה, הוא מרתק אותי, משעשע אותי, לעיתים קצת מרגיז אותי – אבל בעיקר גוזל את מירב זמני. אני יושבת מולו בעיניים מעריצות. פעורות לרווחה, מרוכזת רק בו. מביטה בו מבוקר עד לילה. נמצאת איתו לפעמים  עד עלות השחר. בתחילה בן הזוג החוקי סבל בשקט. הוא גם לא היה בטוח שאמנם מצאתי מאהב. היום הוא כבר בטוח. מבחינתו עברתי קו אדום. אפשר להבין אותו.

המאהב שלי הוא הפייסבוק. מאז שנכנסתי לשם, נעלמה לו האישה. עיניים טרוטות, לעיתים דומעות. מגיבה בשצף קצף לאירועים פוליטיים, מתחברת עם כל העולם, מדברת חופשי עם זרים מוחלטים, ביניהם יש גם חתיכים צעירים ושזופים, מפלרטטת איתם, צוחקת איתם, דנה איתם על עניינים שברומו של עולם, מתווכחת, זוכה לחרפות וגידופים, עלבונות וגם מחמאות פה ושם. מאחר ועם האוכל בא התיאבון ,  בשבוע האחרון השערורייה גדלה למימדים של בלתי נסבלים: סקנדאל אמיתי.  מצאתי גם מאהבת: סלונה שמה. יפה ונשית, מתוקה, וחכמה. גם איתה כיף לי.  טובים השניים.

הגבר שלי  מודאג, כשאני פוקחת את העיניים בבוקר עוד לפני הקפה וצחצוח שיניים יש לי כבר  לבלוג בראש, ואז אני רצה למחשב. הוא מודאג כי במקום להשקיע את כל האנרגיות בעסק החדש שלי חזרתי לאהבה ישנה – הכתיבה, הוא מודאג, כי הוא מרגיש זנוח מול גל המגיבים והמגיבות, הפולמוסים שלי עם העולם. האישה הזו שהייתה פעם איתו, תקועה מול המסך הכחלחל מבוקר עד לילה. אין עם מי לדבר…

זה יירגע. אני בטוחה וגם מבטיחה. כבר היו לי מאהבים. זה חלף עם הרוח. עוד נפסע יחד אני ובן זוגי החוקי שלובי זרוע על שפת הים, כל הרומאן הארוך שלי איתו יחזור. זו התמכרות חולפת  למשהו חדש ומרגש. וגם כייף אדיר.

בקרוב יפתחו  קבוצות תמיכה לבלוגרים ומכורים לפייסבוק –BLOGERUS ANONIMUS

אני אשב שם במעגל ואצהיר:

" שמי אורית,  אני בלוגרית. היום כתבתי רק שני בלוגים"

ואז כולם יענו לי במקהלה מהדהדת

" זו אורית והיא כתבה היום רק שני בלוגים. אוהבים אותך אורית"

יש לי מאהב

הוא עוצמתי מלהיב ומרתק. בעלי שוקל לנקוט באמצעים.

לאחרונה בן הזוג שלי מודאג וסובל מהתקפי חרד וקנאה בלתי נשלטים.

הוא גילה שיש לי מאהב. המאהב עוצמתי, הוא מקשיב לי ואוהב לדבר על זה, הוא מרתק אותי, משעשע אותי, לעיתים קצת מרגיז אותי – אבל בעיקר גוזל את מירב זמני. אני יושבת מולו בעיניים מעריצות. פעורות לרווחה, מרוכזת רק בו. מביטה בו מבוקר עד לילה. נמצאת איתו לפעמים רק אני והוא עד עלות השחר. בתחילה בן הזוג החוקי סבל בשקט. הוא גם לא היה בטוח שאמנם מצאתי  מאהב. היום הוא כבר בטוח ומבחינתו עברתי קו אדום. אפשר להבין אותו.

המאהב שלי הוא הפייסבוק. מאז שנכנסתי לעולם הזה (העסק שהקמתי גם הוא אינטרנטי ועכשיו גם עולם הפנאי שלי הולך ומתנקז לשם)  נעלמה לו האישה. עיניים טרוטות, לעיתים דומעות. מגיבה בשצף קצף לאירועים פוליטיים, מתחברת עם כל העולם, מדברת חופשי עם זרים מוחלטים, ביניהם יש גם חתיכים צעירים ושזופים, מפלרטטת איתם, צוחקת איתם, דנה איתם על עניינים שברומו של עולם, מתווכחת, זוכה לחרפות וגידופים, עלבונות וגם מחמאות פה ושם. מאחר ועם האוכל בא התיאבון  השערורייה בשבוע האחרון גדלה למימדים של בלתי נסבלים. סקנדאל אמיתי.  מצאתי גם מאהבת: סלונה שמה. יפה ונשית, מתוקה, וחכמה. גם איתה כיף לי.  טובים השניים.

הגבר שלי  מודאג, כי אני כשאני פוקחת את העיניים בבוקר עוד לפני הקפה וצחצוח שיניים יש לי כבר  לבלוג בראש, ואז אני רצה למחשב. הוא מודאג כי במקום לשים את כל האנרגיות בעסק החדש שלי חזרתי לאהבה ישנה – הכתיבה, הוא מודאג כי הוא מרגיש זנוח מול גל המגיבים והמגיבות, הפולמוסים שלי עם העולם. האישה הזו שהייתה, פעם איתו תקועה היום מול המסך הכחלחל מבוקר עד לילה. אין עם מי לדבר…

זה יירגע. אני בטוחה וגם מבטיחה. כבר היו לי מאהבים וזה חלף עם הרוח. עוד נפסע יחד אני ובן זוגי החוקי שלובי זרוע על שפת הים, כל הרומאן הארוך שלי איתו יחזור. זו התמכרות חולפת  למשהו חדש ומרגש. וגם כייף אדיר.

בקרוב יפתחו  קבוצות תמיכה לבלוגרים ומכורים לפייסבוק –BLOGERUS ANONIMUS

אני אשב שם במעגל ואצהיר:

" שמי אורית,  אני בלוגרית. היום כתבתי רק שני בלוגים"

ואז כולם יענו לי במקהלה מהדהדת

" זו אורית והיא כתבה היום רק שני בלוגים. אוהבים אותך אורית"

אורית בראון אגמי
בלוגרית פעילה ובועטת. היתה עיתונאית שלושה עשורים. היום מלמדת ילדים ביפו ובשכונת התקווה תקשורת ואקטואליה.