יש לי אהוב ושמו פארוק

כבר סיפרתי לכם, שאני טיפוס מתאהב? אז הנה עוד סיפור אהבה

אני מאוד אוהבת סדרות. יכולה לבלות יום שלם מול הטלוויזיה, לצפות פרק אחר פרק בסיפור חייהם של אחרים.

אהבתי לאנשים, לקולנוע, לסיפורים, לאהבות ולמציצנות כולם חוברים להם יחד על מסך הטלוויזיה.

כך קרה שבשומעי על סידרה חדשה שכולם מדברים עליה, בלי לחקור או לחשוב הרבה, התיישבתי לראות, והתמכרתי.

FARUK

לא שמתי לב שזו סידרה מערוץ ויוה, אותה אני מחרימה, לא שמתי לב שהסדרה כבר הגיע לפרק 118 וזה עוד לא הסוף, כל מה שריתק אותי היו שני שחקנים יפים, שהיה ברור כי הם הולכים להתאהב. היא יתומה מבית קשה יום, והוא ממשפחה גדולה ועשירה.

טוב, כל היתר, כמו בסדרות של ויוה, די צפוי, אבל אני כבר הייתי מאוהבת בפארוק וכל רגע פנוי הקדשתי לצפייה. דמיינתי שאני סורייה אהובתו, שאותי הוא אוהב ושאני זו שזוכה בכול הרוך והפרגון שהוא מעניק לה.

מישהו יודע איך אפשר לשכפל אותו?

אולי זה יישמע טיפשי, אבל בדיוק כך דמיינתי את חיי הנישואין שלי, לפני חמישים וחמש שנה, בעודי נערה החולמת על עתידה. חלמתי על מישהו, שיאהב אותי בכל רגע ורגע, מישהו שידע להעביר אלי את האהבה הזאת לא רק בידיעה אלה גם ברגש וגם במעשים, מישהו שתמיד יתמוך, ייסלח ויבין.

כמו שפארוק אוהב את סורייה.

אהבתם עומדת איתן מול כל איתני הרוע של האנושות, מתמודדת עם כל קושי, משבר ומחלה. בסוף באים החיבוק והמילה הטובה, מחזירים את הכול למסלול.

האמת שבין השורות, ליתר דיוק בין התמונות והמילים הנאמרות, יש שם גם מה ללמוד על חכמת חיים, על מה גורם לאנשים להתנהג כמו שהם מתנהגים. אפשר ללמוד על איך הרגלים וחינוך משפיעים על מהלך חיינו מבלי שנשים לב, איך לפעמים חיינו עוברים מבלי שבאמת חיינו אותם ואיך אף פעם לא מאוחר לאהוב.

אני מאמינה שמכל מעשיי, גם הלא מוצלחים, יוצא משהו טוב וכך גם הפעם.

שיניתי את דעתי המאוד שלישית על ערוץ ויוה ועל טלנובלות, נהניתי יום אחרי יום מבילוי שאני אוהבת ועכשיו גם נולד עוד פוסט. איזה כייף.

והחשוב ביותר….. הסדרה עוד לא נגמרה, אהובי מהטלוויזיה עוד לא עוזב אותי.

עכשיו אני נפרדת מכם … פארוק מחכה לי !

יהודית קרן
אני אמא לשלושה בנים ושלוש כלות, סבתא לתשעה נכדים, פנסיונרית שמשתדלת בכל יום ויום לעשות משהו שעוד לא עשיתי, מגשימה חלום ישן לכתוב על אנשים, על חוויות ורגשות, בקיצור על החיים.