יחד איתך, גם אני קצת מתתי

הסיפור של עינת: אני מנסה לחזור אחורה, לראות את הנערה והנער שהיינו. אני זוכרת הרבה רגעים של אהבת נעורים תמימה ומרגשת

בחורה עם מחשב נייד

ביום הולדת 16 שלי התעוררתי וידעתי שמשהו טוב הולך לקרות היום.

באותו יום הכרתי את אהוב לבי. הוא היה גבוה, עם שיער שחור ועיניים מחייכות. המבט שלנו נפגש והלב שלי רעד בתוכי. משוררים יאמרו שזו הייתה אהבה ממבט ראשון, אבל אני לא משוררת.

זו הייתה התאהבות שנבטה בתוכי, הבטחה למשהו שעוד לא ידעתי מהו.

חלפו חודשיים פחות שלושה ימים מאותו מפגש ועד שהוא אמר לי "אני אוהב אותך". זה היה יום אביבי, אבל אני ראיתי ברקים סביבו שמפצחים את השמיים ונחשול אדיר פרץ מתוכי. ככה התחיל סיפור האהבה שלנו, על מפרסת קטנה בלב תל אביב, מטר וחצי מהים.

עינת שגיא אלפסה ושמשון זיידנר ז"ל
עינת שגיא אלפסה ושמשון זיידנר ז"ל

אני מנסה לחזור אחורה, לראות את הנערה והנער שהיינו, ללכוד את הרגע ולמשוך אותו לנצח. אבל הרגע ההוא חלף, ואחריו באו עוד הרבה רגעים של אהבת נעורים תמימה ומרגשת.

תמונות תמונות הן חולפות בזכרוני כמו סרט ישן ומקרטע. לא תמיד אני מצליחה למקם את מקטעי הזכרונות בציר הזמן. כל תמונה טובלת בניחוחות נעורים, תקווה, אמונה וחלומות לעתיד. כמה חלמנו על העתיד – בלי לדעת שהכי נכון זה להיאחז ברגע, לשמר את ההווה. ההווה שהיה ולא ישוב עוד.

אני זוכרת את הנשיקה הראשונה, את הפעם הראשונה שנסענו יחד לטיול – רק שנינו, את השיחות העמוקות, את הבדיחות הקטנות, את השירים שאהבנו ביחד. אני זוכרת את המריבות ומתגעגעת אליהן. כמה אהבתי לריב איתך, ולהשלים.

ואז הגיע יום הגיוס שלך. הגעתי אליך ערב קודם, והמחנק כבר הזדחל בגרוני. כל הלילה התחבקנו, אבל היה לי קר ולא ממש הצלחנו לישון. מדי פעם חטפתי קרעי חלומות מסויטים. בבוקר נסענו עם כל המשפחה שלך לבקו"ם. מסביב נשמעו קולות של משפחות נרגשות וחברים חוגגים, אבל אני עמדתי בשקט וניצלתי כל שנייה כדי לחבק אותך חזק. כשהאוטובוס הגיע, עלית עליו בצעדים איטיים. אנחנו הלכנו לנופף לך מהחלון עד שהאוטובוס החל לנסוע. באותו רגע הסתובבתי לאמא שלך והתפרקתי עליה בבכי בלתי ניתן לעצירה. כשהגעתי הביתה התברר שאני קודחת. במשך שלושה ימים הייתי עם חום גבוה, הוזה, בוכה ודואגת.

לא הבנת למה אני דואגת. או שזה מה שאמרת לי כי לא יכולת להגיד משהו אחר. אחרי שהנורא מכל קרה, שמעתי מאחרים על רגעי הפחד והדאגה שלך. מוזר, אך מעולם לא חשפת אותם בפניי.

עינת שגיא אלפסה ושמשון זיידנר ז"ל
עינת שגיא אלפסה ושמשון זיידנר ז"ל

אני זוכרת אותך חוזר מהצבא עם הריח הזה של חיילים, ואני רצה אליך. אני זוכרת שבתות שבהן נסעתי עם המשפחה שלך לבקר אותך בבסיסים בכל רחבי הארץ. אני זוכרת הכול – גם את הריב האחרון.

שבוע אחרי שהשתחררתי התעוררתי מצלצול טלפון. באותו בוקר העולם שלי התנפץ לרסיסים. יחד איתך, גם אני קצת מתתי.

חלפו שנים רבות – ואני חיה, מאושרת, נאהבת ואוהבת, מגדלת משפחה לתפארת, ועדיין זוכרת וכואבת את חסרונך.

עמותת הותיר אחריו חברה מעניקה תמיכה נפשית להתמודדות עם אובדן בן הזוג. העמותה מנוהלת על ידי צוות מתנדבות בלבד, וכלל הפעילות מיועדת לחברות חללי צה"ל. תרומתכם תסייע לעמותה בהפעלת מערך החירום, קבוצות התמיכה הקבוצתיות ופעילויות שיקומיות נוספות עבור החברות.

https://tinyurl.com/y5qepe6n