"שמחה רבה, שמחה רבה, אביב הגיע פסח בא!"
לרוב הילדים, פסח הוא אחד החגים האהובים ביותר.
מליון סיבות לחגיגה.
החופש הארוך, המצות הרטובות עם שוקולד, המשחק באגוזים, המפגש המשפחתי עם בני הדודים ובעיקר מציאת האפיקומן וקבלת מתנות.
מהרגע שהפכנו להורים כל מה ש'כיף' בחג הזה השתנה ב180 מעלות.
חופש ארוך = מציאת פתרונות לילדים, מצות עם שוקולד= בעיות שיניים, עצירות, הפרעת אכילה למתבגרים וכו', משחק באגוזים = עד גיל 5 אסור להם פיצוחים, לא?
ושתי הבעיות העיקריות הניצבות בפנינו לקראת החג:
מפגש משפחתי = פתיחת ספרי החשבונות ועיסוק במשוואה האין סופית – אצל מי עושים השנה את הסדר? בצד שלי או בצד שלו? אולי בכלל תורנו לארח…
מתנות = מה קונים ולמי? רק למארחים? ומה עם החמים? חייבים להביא גם פרחים!
והאפיקומן? רק למי שמוצא? איך מראש מכינים ואולי כדאי לקנות משהו לכל הילדים? ומי אחראי על המתנות לילדים? הסבים, ההורים או אולי המארחים?
כפי שנאמר בשיר: השמחה רבה!
מאכלי החג וסימליהם בראי המציאות
כבד קצוץ על שום מה? לזכר הכבד של אימא שנקצץ כשהבן הלך לחגוג עם החמים שלו ולא איתה.
ביצה קשה על שום מה? לזכר מה שעשתה אישה לבעלה שהתקעש לחגוג עם הוריו.
דגים על שום מה? כדי שלפחות על דבר אחד לא נתווכח ויש גרסא מכבדת לכל עדה.
חרוסת על שום מה? על שום שלמרות הדרך רצופת החצץ אל ערב החג נשתדל למצוא בו גם משהו מתוק.
שמחה מוקדמת- להפוך את החסרון ליתרון
הנשמות הטובות תמיד אמרו לי :"איזה כיף לך שאין לך חמה וגיסות שיתערבו לכם בחיים
רק שהן שכחו שהחיים – לא נועדו הם לפשטות.
כי כשיש הורים גרושים גם הצד שלך הופך לשני צדדים.
אז אמנם אין מריבות וויכוחים קולניים ובכל זאת להתחשב בכולם צריכים.
כי את שני הצדדים מכבדים, מעריכים ואוהבים.
וביננו- הייתי נותנת הכל שיהיה גם את הצד שלו 'לריב' איתם על החגים.
"מה נשתנה הלילה הזה?"
תמיד יהיו נעלבים ומריבות שימשכו לאורך השנים.
כשאת השורה התחתונה אנחנו בעצם שוכחים: החגים נועדו לקרב משפחות ולשמח לבבות.
אז איך המטרה הזו איכשהו חמקה לנו בין האצבעות?