'דּוֹדָה לֵאָה מֵאֵת שׁוּמִיש' – שֹׁהַם סְמִיט
"אִם יֵשׁ אֶת נַפְשׁכֶם לָדַעַת פְרַטִים עַל אֲנָשִים גְּדוֹלִים, אֵינְכֶם יְכוֹלִים לְהַטְרִיד אֶת הַמוֹרִים וְאֶת הַהוֹרִים בִּשְׁאֵלוֹת מִן הַבֹּקֶר וְעַד הָעֶרֶב מוּטָב לָשֶׁבֶת וְלִקְרֹא סֶפֶר"
לֵאָה גוֹלְדְבֵּרְג
"כָּל הַיָּמִים, כָּל הַיָּמִים
חוֹלֶמֶת אֲנִי עַל כּוֹבַע קְסָמִים.
כּוֹבַע קָטָן, מְקֻשַּׁט נוֹצָה,
הָעוֹשֶה כָּל מָה שֶאֲנִי רוֹצָה…"
לֵאָה גוֹלְדְבֵּרְג שכתבה את שיר הילדים המקסים: כּוֹבַע קְסָמִים, חבשה מס' כובעים בחייה: משוררת. סופרת. (משוררת וסופרת גם לילדים), מחזאית, מתרגמת. מבקרת. חוקרת ספרות. עורכת. מרצה. פרופסור. ילדה. בת להוריה. והדודה של שומיש (שום איש).
אז מי הייתה האישה המוכשרת הזו?
רבות נכתב אודותיה ואודות עבודתה, אבל לאה גולדברג למרות שלא זכתה להיות אמא בעצמה לילדים, אהבה אותם מאד, והייתה מחוברת להוויתם, ולחייהם. הן בחייה והן ביצירותיה. כך שאין זה מן המפליא, שהמחברת שׂהַם סְמִיט, שכבר התמחתה בכתיבת ביוגרפיות של סופרות ילדים, הוציאה את הספר 'דוֹדָה לֵאָה מֵאֵת: שומִישׁ'. ביוגרפיה לילדים ולגדולים על האישה הקסומה הזו.
שומִישׁ הופיע בספרה 'נִיסִים וְנִפְלַאוֹת', כשנשאלה לאה ע"י הילד יעקוב'לה השכן הקטן שלה מרחוב ארנון, "דודה של מי את?" ענתה "דודה של שומִישׁ (שום איש)".
[youtube F91L6tK2oUA nolink]
* דבורה קידר – 'ניסים ונפלאות' מתוך 'השעה שלנו' – הטלוויזיה הישראלית
סְמִיט החליטה לאמץ את שומִישׁ שיספר דרך עיניו הילדיות על לֵאָה גוֹלְדְבֵּרְג, הילדה, הנערה, האישה, המשוררת, וסופרת וכל שאר הדברים שהייתה.
סמיט עושה זאת בחן רב, ובאהבה אין קץ.
היא מספרת על שנותיה של לאה בילדותה עת נקראה לֵיִאלְקָה (שפרושה בובה), בגרמניה ובליטא, על חברות ילדותה, על שנותיה בזמן המלחמה והדברים הנוראים שעשתה לאביה ולמשפחתה. על לימודיה בביה"ס ובאוניברסיטאות, על אהבותיה והתאהבויותייה, על לימוד העברית ועליה לארץ. על הקליטה על הכתיבה ועל בכלל.
הכל בשפה פשוטה מהנה ומושכת, הן לילדים והן למבוגרים.
אהבת המחברת לדמותה של לאה ניכרת בכל שורה ופסקה בספר, היא עושה כבוד ליוצרת גולדברג ומציגה אותה גם עם הקשיים והרגעים הכואבים, תוך כדי שימת-לב קפדנית על קהל היעד של הספר, הילדים, והכל נעשה מאהבה. באהבה.
"לילד נחוצה הספרות. הילד מאמין בזה אשר הוא קורא. האנשים הבוגרים מחכמים יותר מדי. אבל למען כתב אגדות לילדים צריך המשורר בעצמו להיות ילד, ולא לעשות העויות ולהשתדל לחקות את שפת התינוקות. למען לכתב לילדים […..] צריך להאמין בכל מילה שאתה כותב…"
לאה גולדברג, יומן 28.11.27
שהם סמיט, כתבה את ספרה זה לאור הדרך שהתוותה מושא כתיבתה.
היא כותבת בקולו של ילד אבל אינה מחקה שפת תינוקות מתיילדת, והיא ללא ספק מאמינה לכל מילה שכתבה באהבה ובכבוד ליוצרת הכי אהובה עלי בספרות הישראלית מאז ועד היום.
*שהם סמיט – צילום דניאל בראון
הספר מלווה בציורים נפלאים של נטלי וקסמן-שנקר. שרק מוסיפים ליופי הניכר מכל דף ודף בספר. הייתי שמחה לתלות את הציורים/איורים הללו אצלי בסלון ולהציגם לעיניי כל בגאווה.
סמיט מסיימת את הספר באחרית דבר מקסימה ומספרת כיצד פגשה במציאות שכן מבוגר שגר בילדותו ברחוב ארנון המפורסם בו גרה ועליו כתבה גולדברג, האיש שבעברו היה הילד מספריה של גולדברג, שהיה השראה ליעקב'לה, ניסים, אריה ןשומיש. אריה אוריאל יליד 1933 שגדל ברחוב ארנון קומה מעל לאה גולדברג (שהתגוררה בקומה הראשונה ולא השלישית כפי שכתבה ב'ניסים ונפלאות')
בהשקת הספר שהתקיימה בחנות הספרים המקסימה 'סיפור חוזר' בנווה צדק ב – 23.5.16, (ושבה נכחתי לשמחתי גם אני) פגשה סמיט את "הילד" אריה אוריאל, בן ה-83, שחלק איתה את חוויותיו מימי ילדותו ברחוב ארנון עת היה שכנה ומושא כתיבתה בספר 'ידידי מרחוב ארנון', ועל דמותו התבססו דמיות ילדים נוספות בסיפוריה ובספריה לילדים.
ממליצה בחום כמתנה לילדים שאתם אוהבים.
לילדים שמן הסתם מכירים את יצירותיה של גולדברג כמו 'דירה להשכיר', 'איה פלוטו', או 'המפוזר מכפר אז"ר' ועוד רבות אחרות.
ילדי ראשית קריאה יוכלו לקרוא בעצמם בספר המנוקד בחן, וילדים קטנים יותר, יוכלו לשמוע ולשוחח עם הוריהם על הקורות בספר. ומהמבוגרים, פשוט יתמוגגו וילמדו גם.