גוונים של בגידה

בחורה עם מחשב נייד

אם מישהו היה אומר לי לפני כמה שנים, שאחרי 5, 10 או חמש עשרה שנות נישואין אני אבגוד בבעלי, סביר להניח שהייתי מציעה לו להתאשפז מרצון.
בכללי בגידה היתה אחד הדברים הנוראים ביותר בעולם בעיני, אחרי שיצא לי לחוות (via proxy) גירושים מכוערים במיוחד בגיל העשרה.
תפשתי בגידה כמעשה פחדני. חלש אופי. אגואיזם נהנתני שלא סופר אף אחד ושום דבר בשילוב של מוסריות ירודה, אפס ערכים שלא לדבר על אמינות או נאמנות… כן. החיים נראו לי מאוד ברורים: הטובים היו טובים, הרעים – רעים, וערכים? או שיש או שאין לך. אפשר להגיד שאפילו 5 גוונים של אפור לא היו לי.

בשלב מאוחר יותר התחלתי לתהות לגבי כל קונספט ה-happily ever after הזה. כל עניין המונוגמיה עד שהמוות (או השעמום למוות) יפריד בינינו הטריד אותי…
ועדיין היה פער עצום בין הרומנטיקנית שבי, שרצתה להאמין באהבת אמת נצחית, לבין הצד הפרקטי, העצמאי, שלא לדבר על חרדת המחויבות וקדושת המרחב האישי. אבל גם אם בשלב זה של חיי חלק מהפאזל השחור-לבני שהיה התודעה שלי התחיל להתפורר בקצוות, לא נתתי לזה לבלבל אותי. בטח ובטח שלא נתתי לזה להשפיע על התפישה הכוללת שלי. ובתפישה שלי היה מאוד ברור שבגידה היא דבר נורא. אחד הדברים הנוראים ביותר שאפשר לעשות למישהו. ושמי שלא טוב לה עם בן זוגה, עם כל הקושי שבטוח יש בצעד כזה, וכל השיקולים הרלבנטיים – שתגדל זוג ביצים ותעזוב.

והנה אני פה. בכל זאת. שני עשורים וסקאלה שלמה של אפור מאוחר יותר, נשואה קצת פחות מעשור, עם ילדה.
ובוגדת בבעלי.

I מרושעת. סוררת ומורה ? Photo by Brooke Lark on Unsplash
מרושעת. סוררת ומורה ?
Photo by Brooke Lark on Unsplash

וכמו כל כך הרבה דברים בחיים, מהמקום שלי היום, זה נראה אחרת. ממש, אחרת.
בלי לייפות או להצדיק את עצמי – אני כבר לא מקטלגת את זה כעניין של מוסר.
בין היתר, כנראה, בגלל שהיום אני יודעת, שיש המון דרכים לבגוד בבן זוג.
רק אחת מהן, אולי, כוללת סקס עם בן זוג אחר – אבל השאר כואבות לא פחות.

ואצלנו היו בגידות בשפע. לא, למיטב ידיעתי בעלי מעולם לא הזדיין עם אישה אחרת. הוא 'רק' לא תיקשר. נעלם מהשטח. השאיר לי את כל ההתמודדויות של החיים שלנו – והתחבא מאחורי, בזמן שאני דואגת לבית, לילדה ולכלכלה שלנו. גם כשהגיעו הטלפונים מהבנק. כשלקחתי על עצמי עבודה נוספת. ועוד אחת. בעוד שהוא נבלע בחוסר העשייה שלו. בפסיביות השתוקה.
נוכח-נעדר בבית. באותה מידה הוא יכול היה להיות ספה.

"טוב ויפה" תגידו "היית אומללה. הצטרפי למועדון! רק לפני כן, פרקי את הנישואין בצורה מכובדת. מכבדת".

אין לי דרך להתווכח על זה. לא אתכם, ולא עם הנערה שהייתי.
אני יכולה רק להגיד שאני בהחלט בדרך לשם. ושבמקרה שלנו, בעלי יספוג מכה קשה בהרבה אם אפרד ממנו.
בעצם כש. כשאפרד ממנו.
אם נוסיף לכך את הטלטלה שתעבור בתנו בת ה-6, לא הייתי מסוגלת לעשות את זה.
למרות שמבחינתי זה פתרון טוב בהרבה. טוב מלשקר. להסתתר. ולסבול.

אני בטוחה שחלק מהנשים שבוגדות הן נשים לא טובות. אולי אפילו רעות. סטטיסטית זה הגיוני. אבל מה שבטוח הוא שהרוב המכריע של הנשים שבוגדות הן נשים שמאוד לא טוב להן.