חריצות שמביאה הצלחה

בחורה עם מחשב נייד

 

בגיל 32 החלטתי לצאת למסע חיי. החלטתי לסיים קריירה בת 10 שנים כמנהלת משרד נסיעות. היו לי תנאים מעולים, מעמד ושכר גבוה. סיימתי, כי מיציתי. בחרתי, כי האמנתי.

פניתי ללימודי משפטים, תואר ראשון, תואר שני, התמחות, הסמכה כעורכת דין, הייתי ממוקדת מטרה, לא ויתרתי גם כשהיה קשה, והיה לי קשה מאוד. תהליך זה לקח לי 6 שנים, 6 שנים של התמסרות טוטאלית ללימודים, לצד תפקידי כאמא במשרה מלאה לשלוש בנות.

מסלול המשפטים הפגיש אותי עם ח"כ מרב מיכאלי, אשר פתחה בפניי את הדלת לכנסת ישראל, והכירה לי את עולם פניות הציבור בו התאהבתי. מדי יום הגיעו ללשכת ח"כ מיכאלי פניות ציבור במגוון תחומים: התעמרות בעבודה, הטרדות מיניות, חוסר שוויון, אפליה מגדרית, אלימות, בירוקרטיה ועוד כהנה וכהנה נושאים חשובים, מגוונים, מורכבים וקשים.

דיברתי עם ציבור גדול והיה לי חשוב להיות אנושית, להקשיב, להכיל ולתת מענה, הרגשתי שהציבור נוקש בדלת ביד רכה ומצפה לשמוע מישהי מעבר לדלת שתענה לו "יבוא". הטיפול בציבור הציף אותי ברגשות נגעתי בנפשם של הפונים, לא האמנתי כמה הציבור זקוק להקשבה, לסיוע, לתשובות.

חלפו 3 שנים. שביל חיי הפגיש אותי עם דני בונפיל, יו"ר ההסתדרות במרחב ירושלים, מנהיג העובדות והעובדים אשר מוביל את המרחב למצוינות והצלחה. דני נתן בי אמון ואיחל לי בהצלחה בתפקידי החדש, מזכירת איגוד מקצועי במרחב ירושלים. יום יום אני לומדת מניסיונו הרב, מרעיונותיו היצירתיים ומעצותיו החכמות.

ההסתדרות, כתנועה החברתית הגדולה בארץ, מצעידה את החברה שלנו קדימה, לחברה שוויונית, מגוונת, הוגנת וצודקת יותר. במסגרת תפקידי בהסתדרות אני אחראית על טיפול פרטני וקיבוצי בכל עובדת ועובד אשר פונים אליי. במסגרת הטיפול הפרטני אני אמונה על בירור זכויותיהם של העובדים מול המעסיק, ועד ייצוגם בבית הדין.

בהליך הקיבוצי אני דואגת לבקר באופן תדיר במקומות העבודה שבאחריותי, פוגשת את העובדים, מקשיבה, מסייעת ומנסה למצוא להם פתרונות למשברים אשר פוקדים אותם במקומות העבודה. בנוסף, בסיוע יו"ר המרחב – גם דואגת לרווחתם.

בנוסף, אני אחראית על הליך בחירות לוועדי עובדים במקומות העבודה, בייצוג העובדים בוועדות פריטטיות ובוררויות, בטיפול בסכסוכי עבודה ושביתות ובארגון מקומות עבודה חדשים וליווי שלהם מתחילת ניצני ההתאגדות ועד לחתימה על הסכם קיבוצי שיסדיר וישפר את תנאי העסקתם.

כפרט, אני מחנכת את בנותיי רומי [16], מיקה [13] ועלמה [8] לקבלת האחר, ליזום, לקבל החלטות, להתנהל להשפיע ולתרום לחברה, לא לפחד ולקחת את המושכות לידיים, בכל מצב ובכל זמן.

אי אפשר לשנות דברים בלי להיות בשטח, לראות, לשמוע, ולהכיר עובדות ועובדים מרקעים, אזורים,  ותפקידים שונים. כל יום אני לומדת משהו חדש וכל יום אינו דומה לקודמו. יש ימים של הצלחות וימים של מאבקים, ויש גם ימים של כישלונות ולילות ללא שינה. כל זה קורה יום יום, בזכות האנשים הנפלאים אשר מלווים אותי בחיי המקצועיים במרחב ובחיי האישיים.

אני חשה גאווה גדולה לעבוד בהסתדרות, ומאמינה שהכוח טמון בכל אחד ואחת מאיתנו. אל תחששו להניף את דגל השוויון, הוא קיים אצל כולנו. תפעלו, תיזמו, תייצרו חברה צודקת ושוויונית יותר, חברה שבה ציבור שלם מקבל את האחר, את החלש, מקבל נשים ללא הבדל דת, גזע או מוצא, ושכל אדם באשר הוא יהיה בעל זכויות שוות ומעמד שווה המגיע לכולנו כבני אדם.

וזכרו – כל אחת או אחד שאתם פוגשים נלחם ונלחמת במאבק שאתם לא יודעים עליו. תהיו נחמדים. תמיד.

שלכן ושלכם,

ליאת בראשי

 Image-1