חל"ד על אחד

כשמגדלים תינוק אחד, אחרי גידול תאומים, מקבלים פרופורציות נהדרות. כמה תובנות מחופשת לידה (חל"ד) עם תינוק אחד בלבד

בקבוצת הורים לתאומים ושלישיות בפייסבוק חוזרת מדי פעם האמירה "לא מבינה מה הורים לילד אחד מתלוננים, ממש משעמם להיות רק עם אחד מהם בבית…" סנובי ככל שזה נשמע – להיות בבית בחופשת לידה עם ילד אחד, אחרי שעברת חופשת לידה עם תאומים, זה עולם שונה לחלוטין.

כמובן שהרבה תלוי גם באופי התינוק, הרביעי שלי לא דומה בכלום לבכורה, ולא רק בגלל הניסיון הנצבר שלי, אבל ישנם כמה דברים בסיסיים כל כך שונים בגידול של ילדים שלא נולדו יחידאים, שאחרי שעוברים את זה – הכל קטן עלינו.

DSC_0131

היום הראשון של התאומים בתינוקיה, סיימתי את חופשת הלידה שלהם עם אנחת רווחה

זה מתחיל אפילו בדברים הכי בסיסיים – עגלת יחיד נכנסת לכל מקום, אפשר להסתובב איתה בחנויות, לא צריך לרדת מהמדרכה אל הכביש בכל פח שמישהו זרק קרטון לידו, אין צורך לאזן את המשקל הרב שלה בירידות ובעליות, וקל להעמיס אותה לאוטו ופשוט לזוז…

מכירות את זה שכל אמא יודעת להבחין בבכי של הילד שלה גם בגן של ילדים בוכים? מכירות את היכולת להבחין בבכי אם זה עייפות, רעב, או משהו אחר? עם תאומים צריך ללמוד בו-זמנית בכי של שניים, עם הרבה פחות פניות. לקח לי קרוב לשנה להתחיל לזהות שמדובר בבכי של אחד מהילדים שלי, ועוד כחצי שנה עד שידעתי בוודאות מי מהשניים הוא זה שבוכה, ולא פעם הרגשתי שאני פשוט כשלון הורי – איך אני לא מזהה משהו כ"כ בסיסי?

תינוק אחד, במיוחד אם הוא נולד במשקל סטנדרטי (כלומר מעל לשלושה קילו) ישן מדי פעם, אוכל מידי פעם, ומאפשר לאמא להתאושש, לנוח, לטפל קצת באחיו, להתארגן מעט על הבית. לא יותר מידי, כמובן, בכל זאת סחבת 9 חודשים עובר ברחם ואז ילדת אותו ועכשיו (אם את מניקה) את גם מאכילה אותו – זה הרבה להעביר את הגוף וחייבים לתת לו את האפשרות להתאושש. אבל עם תינוק אחד – יש אפשרות להתאושש. שוב, תלוי גם באופי התינוק.

עם תאומים רוב הסיכויים שהם לא נולדו מעל 3 קילו, מה שאומר האכלה כל שלוש שעות. ב50% מהמקרים הם נולדו פגים, מה שאומר קריעה בתיזוז בין הבית לפגיה, קושי לינוק, קושי למצוץ, כשהבנים שלי חזרו הביתה הם היו מסיימים בקבוק של פחות מ60 מ"ל בחצי שעה עד שעה, מה שאומר שלא פעם לקח שעתיים להאכיל את שניהם, ותוך שעה היה צורך להתחיל שוב, כי כאמור – תינוקות מתחת ל3 קילו צריכים לאכול כל שלוש שעות… למי יש זמן ככה לנוח? לנשום? לאכול? אני כבר לא מדברת על יחס לבית או שאר הילדים…

כשתינוק אחד בבית – את ישנה כשהוא ישן, את אוכלת כשהוא ישן, יודעים מה? את לפעמים אוכלת תוך נידנוד העגלה כדי שהוא יהיה רגוע. את זמינה לכל בכי וצורך שלו, את איתו.

כשיש לך שני תינוקות בבית – תמיד יהיה בכי, את לא יכולה להגיע עם הציוץ הראשון לילד שהתעורר, לפעמים אחד מחכה עם טיטול מלא עד שתסיימי משהו עם אחיו, את לא מספיקה לאכול, כשאחד ישן השני ער, ולנדנד את העגלה זה חתיכת תיק, לא משהו שאפשר לעשות עם הרגל ותוך כדי כך גם לאכול.

אני זוכרת שחברה (שילדה חצי שנה לפני שילדתי את התאומים) אמרה לי "זה לא כזה מסובך, כשהתינוק פתאום נרדם אני מייד מתקתקת ארוחת ערב ומקלחת לגדולה, אז מה אם זה לא בשעות הרגילות? העיקר שהיא אכלה וקולחה" הבטתי בה בעיניים פעורות ותהיתי איך להסביר לה שלתמרן ילדה כשתינוק אחד ישן זה באמת לא נשמע קשה, לתמרן ילדה כשצריך לקלוע לשני תינוקות שישנו בו זמנית – זה כבר פי כמה וכמה יותר מסובך…

עכשיו, כשיש לי רק תינוק אחד לתמרן את השינה שלו, אני מבינה בדיוק למה היא התכוונה, אני יכולה להספיק אחר הצהריים לבלות עם הגדולים בגן השעשועים, לדאוג להם לאוכל, לפעמים אפילו להספיק לקלח את שלושתם, הכל תלוי בכמה ארוכה השינה שלו. עם תינוק אחד זה באמת אפשרי לתמרן, לא בכל יום, אבל לפחות בחלק מהימים. עם שניים זו משימה בלתי אפשרית ברוב הימים.

אני לא יודעת עד כמה אפשר באמת להסביר את זה למי שמעולם לא חוותה הורות לשניים, אבל המשימות לעולם לא נגמרות, איך שמסיימים לעשות משהו עם תינוק אחד – מייד צריך לעשות את זה גם לשני. זה נכון במובן מסויים לכל ילד שאינו הראשון במשפחה, אבל תינוק יחידאי לפחות מקבל 100% תשומת לב הורית במהלך החל"ד, בבקרים כשהוא לבד עם אמא (לבי לבי אל כל האמהות שיולדות בחופש הגדול ותקועות בחל"ד עם ילדים גדולים יותר בבית איתן), תאומים לא מקבלים לרגע אחד את אמא רק לעצמם, הם חולקים אותה מהשניה הראשונה, ומקבלים אותה מותשת פי כמה וכמה…

חופשת הלידה של ראם היא הפעם היחידה בחיי בה הבנתי מה עניינת של המילה חופשה במינוח חופשת לידה, הוא תינוק נוח, והוא אחד, ואומנם לא הכנתי את כל הבית לפסח וגם לא הספקתי שום פרוייקט מיוחד קטן ככל שיהיה, אבל נחתי, התאוששתי, מצאתי את עצמי עם קצת אנרגיות אחר צהריים עם אחיו, נשמתי, פה ושם הסתובבנו (לו היה לי רכב צמוד היינו מסתובבים הרבה יותר), ובעיקר נהננו יחד, למדנו זה את זה, התחברנו.

היום ראם הלך לתינוקיה בפעם הראשונה, זה לא קל לי בכלל, לשנינו מחכה הסתגלות הדרגתית ואיטית. מקווה שנמצא את השביל המחודש שלנו גם כששעות הביחד הצטמצמו מאוד, אבל לפחות בארבעת החודשים שלו בבית הוא קיבל את אמא לגמרי לעצמו כל יום עד ארבע, כיום אני יודעת להעריך עד כמה זו מתנה אדירה לו וגם לי.

הלוואי והיתה לי היכולת הכלכלית להישאר איתו עוד, הלוואי וחופשות הלידה בתשלום היו באורך סביר והגיוני, הלוואי ונצליח לשמר ביחד את ההנקה למרות הפרידה לשעות הבוקר והצהריים.

בפוסט אחר אקטר לכן כמה הייתי רוצה חופשת לידה בתשלום ארוכה יותר, הגיונית יותר, וכמה רעיונות נפלאים ששמעתי על איך גורמים לזה לקרות בלי ליצור בור תקציבי, כרגע אסתפק בלהגיד שהלוואי ויכולנו כמשפחה להרשות לעצמנו שאשאר איתו עוד בבית, לצערי, אין לי ברירה. לפחות הוא נכנס לבית ילדים בקיבוץ, על כל המשתמע מכך.

 

IMGP5918ראם, הבוקר בתינוקיה