חיים ועוד חיים ועוד חיים ועוד חיים

קייט אטקינסון כתבה רומן נהדר.
שרון פרמינגר המוכשרת כל כך תרגמה אותו ושימרה את רוח השפה, התקופה והחברה.
כל אלה חשובים ביותר , כי ברומן הזה "חיים ועוד חיים" אנו פוגשים משפחה בריטית טיפוסית, בת המעמד הבינוני גבוה שמתגוררת באחוזה אנגלית טיפוסית גם היא. לכאורה – הכל בריטי טיפוסי. הסטריאוטיפ של האמא הנונ שאלאנטית והעצלנית , העוזרת והמבשלת , האב העסוק תמיד, הילדים המתחנכים על פי המסורת שאמם מכתיבה, חיות המשק…. הכל בריטי מובהק.

חיים ועוד חיים

הסיפור מתחיל בהולדתה של אורסולה טוד ב-1910 באחוזה המשפחתית
מכאן מתגלגל הסיפור למותה הטראגי של התינוקת הרכה בחצר הבית
סוף?
לאו דוקא.
הסופרת חוזרת שוב על סיפור הלידה בואריאציה שונה, הפעם הילדה נשארת בחיים , ומתבגרת, בהיותה כבת 16 חבר של אחיה אונס אותה ….הריון ?
שוב ואריאציה חדשה – הוא אמנם מנסה לנשקה אך היא דוחה אותו.
וכך נמשכים חייה בצל אירועי המאה העשרים הסוערת – מלחמת העולם הראשונה (בה מגוייס אביה לצבא) , עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, מלחמת העולם השניה, הבליץ בלונדון וממשיך עד שנת 1967.
ישנו אפילו קשר ישראלי קטן.

הסיפורים עוסקים באורוסלה , אך בכל פעם משתנים האוירה והאירועים

זהו ספר שכתוב נפלא ומעורר מחשבה.
האם ניתן לשנות את מהלך החיים הפרטיים שלנו ועל ידי כך גם את מהלך ההסטוריה ? או שאולי הכל "מכתוב" (כתוב מלמעלה) ולא משנה איך נפעל , הגורל יזמן לנו אותן אופציות אם נימין או נשמאיל.

בתחילת הספר מובאות ציטטות של ניטשה על השד האומר לך "החיים האלה שאתה חי ושחיית עד עכשו – תיאלץ לחיות אותם שוב ושוב אינספור פעמים". … (המדע האלוהי) .

ומיד אחריו מובאת הציטטה הידועה של אפלטון "שהכל משתנה ודבר לא נותר כפי שהוא".

אני מודה, בהתחלה קשה לעקוב אחרי האירועים בספר.
התאריכים חוזרים על עצמם והסיפור דומה אך שונה….
לאט לאט , נכנסים לעובי הקורה, והעלילה מתחילה להיות מרתקת , ואז היא משתנה , ושוב – הכל מחדש. אותם גיבורים ראשוניים של הסיפור במתכונת אחרת.

האם באמת היה משמח אותנו לו יכולנו לשנות את גורלנו ? האם באמת היינו עושים הכל אחרת ולא חוזרים על טעויות קודמות?

ספר מומלץ ביותר.