חוויה סוחטת דמעות במרכז נא לגעת

בחורה עם מחשב נייד

האם דמיינתם את כיצד נראים החיים ללא שניים מהחושים החשובים ביותר, חוש הראייה וחוש השמיעה?

עצמו את העיניים לשתי דקות בלבד ונסו לבצע פעולות בסיסיות ביותר כמו ללכת ישר, להוציא פרי מהמקרר או לחמם אוכל במיקרו. הצלחתם? כנראה שלא….אז עכשיו תארו לכם כיצד מנהלים העיוורים שבינינו חיים שלמים בלי לראות ולפעמים גם בלי לשמוע. זוהי הקדמה מעט דרמטית לערב מרגש ויוצא דופן שחוויתי ב"נא לגעת" בנמל יפו, מרכז תרבות ואומנות ללא מטרות רווח, המהווה מקום מפגש בין אנשים חרשים-עיוורים והקהל הרחב, שלאחריה אני מסכימה בפה מלא עם הסיסמא "אין עוד מקום כזה בעולם".

ב"נא לגעת" תיאטרון, מסעדה ובית קפה, המופעלים כולם על ידי עוורים, מוגבלים בראיה או חרשים.

הערב התחיל בהצגת התיאטרון "לא על הלחם לבדו", בה משחקים 11 שחקנים עוורים-חרשים.

 

צילום מרכז "נא לגעת"

תארו לכם מה זה אומר לשחק, להפיק ולביים הצגה שכזו, בה הדרך היחידה לתקשר היא באמצעות מגע.

בהצגה הבלתי נשכחת, במהלכה לא נותרה עין אחת יבשה, משתפים השחקנים את הקהל בסיפוריהם האישיים ולוקחים אותנו למסע בעולמם הפנימי, במחוזות החושך, הדממה ו.. הלחם. סביב ציר הזמן של לישת הבצק, התפחתו ואפייתו על הבמה נוצר מפגש בין השחקנים לקהל. במהלכו, השחקנים מובילים את הצופים אל רגעים קסומים בין פנטזיה למציאות, בין המפואר למגוחך, ויחד משחזרים זיכרונות, מגשימים חלומות נשכחים ו"נוגעים" בניצוץ הבריאה הקיים בכל אחד מאיתנו, מחזירים את הצופה לדבר הבסיסי, אל הלחם, אל הגעגועים לבית. "כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם…"- אומרים, ומדגישים את חשיבות המפגש בינם לבין הקהל, ואת הצורך בקשר, שהוא קיומי לא פחות מהצורך בלחם- עבור כולנו.

צילום מרכז "נא לגעת"

החזרות להצגה ארכו כשנתיים, במשך חודשים רבים נבדק תהליך אפיית הלחם והתאמתו לבמה. תוך כדי העיסוק בלחם, שהוא הרבה מעבר לסך כל מרכיביו, הועלו רגעי אושר קטנים, זיכרונות, חוויות וחלומות של השחקנים ונמצאו דרכים חדשות לתקשורת כקבוצה וכאנסמבל תיאטרון. במהלך העבודה התנסו המתורגמנים לשפת סימנים בחוויית החושך והדממה היומיומית של עמיתיהם השחקנים, וזאת בכדי להכיר טוב יותר ובאופן פיזי את חייהם.

בסיום ההצגה הקהל מוזמן לעלות לבמה ולשוחח עם השחקנים. לסיכום, הצגה מטלטלת שלא תשאיר אף אחד אדיש. חובה לראות וכדאי לשלבה כחלק מתכנית הלימודים בבתי הספר.

אחרי ההצגה המשכנו לחוויה קולינרית יוצאת דופן במסעדת החושך, שגם בה הצוות מורכב מעוורים או כבדי ראיה.

"לאכול עם העיניים" זה חלק בלתי נפרד מהנאה מאוכל, חוץ מהטעם והריח כמובן. תארו לכם מסעדה שבה אין לכם שמץ של מושג כיצד נראות המנות ונותר רק לדמיין ולחוש את צורתן….מומלץ לשטוף יידיים לפני הארוחה, היות ורוב הזמן אוכלים עם הידיים…

המכורים לסלולרי שימו לב: בגלל הרצון לשמור על חשך מוחלט, אסור להכניס אל תוך המסעדה ניידים, טאבלטים או כל מה שיכול להאיר…(אל דאגה, תוכלו לאחסן את כל אלו בלוקרים מיוחדים)

המלצרים והצוות הם החוויה האמיתית של המסעדה, יותר מהאוכל אפילו..

הילה, המלצרית שלנו, שעובדת כבר יותר מ-6 שנים ב"נא לגעת", התגלתה כבחורה מדהימה, שלמרות כל הקשיים רואה את החיים בורוד.

הילה בת ה-30, שנישאה לאחרונה לגבר רואה, (שיכול לראות כמה היא יפה…), שאותו הכירה באתר הכרויות באינטרנט (באמצעות מחשב עם מזהה קול), התעוורה כתוצאה מטיפול לקוי בסכרת נעורים בגיל 18. היא נכנסה לבית החולים רואה ויצאה ממנו עיוורת.

במקום להכנס לדיכאון לקחה הילה את גורלה בידה, למדה רפואה אלטרנטיבית והיום היא מטפלת במגוון טכניקות ועוסקת בפעילות התנדבותית עם נוער וילדים להם היא מסבירה כיצד לקבל את השונה.

הילה היא גם בשלנית מעולה המכינה ללא קושי מנות מורכבות כמו דגים מרוקאיים או קובה ומשתמשת ללא שום בעיה בתנור, מיקרוגל ואפילו מבשלת על פלטת גז. אין לה גם בעיה לחתוך ירקות לסלט – הכל עניין של מיומנות- בקיצור מדהים ומעורר השראה.

הארוחה במסעדה כוללת מנה ראשונה ועיקרית לבחירה, קינוח ושתיה קלה (תפוזים או לימונדה ואלכוהול או משקאות נוספים ניתן להזמין בתשלום נוסף).

מהמנות הראשונות טעמתי חציל חרוך על אש גלויה ברוטב פלפלים קלויים בסלסת עגבניות פיקנטית, גרעיני דלעת קלויים וטחינה גולמית. המנה טבעונית, מאוד טעימה ומתאימה לקהל הרחב.

לעיקרית הזמנתי דג סלמון אפוי. הדג מגיע ללא עצמות ואפשר לאכול אותו עם ידיים. אני הצלחתי לסיים את כל המנות עם מזלג – מה שאומר – הכל במוח:)

כל הדגים המוגשים במסעדה הינם משלל הדגה הטרי, מפולטים וללא קוצים.

את הקינוחים אכלנו במתחם האירועים קפה "קפיש" (להבין באיטלקית), בו מזמינים את המנות מצוות המלצרים החירשים באמצעות הסברים באמצעות תנועות ידיים.

הברולה שהזמנתי היה מעולה, כמו הקינוחים הנוספים שהזמינו חברי לשולחן, לרבות עוגיות בראוניס עם קצפת מעל.

מרכז נא לגעת הפועל כולו כמלכ"ר (גוף ללא כוונות רווח) מעסיק היום עשרות חרשים, עיוורים וחרשים-עיוורים כשכל ההכנסות במתחם הן קודש להמשך פעילות המרכז. בשיחה עם הנהלת המקום נודע לי כי רוב ההכנסות של המקום מ(כ10% ) מהמדינה.

ההוצאות מאוד גבוהות ועולות על הכנסות: מוניות לשחקנים, צוות תמיכה, הוצאות שוטפות..על מנת להרים הצגה צריך לשקיע כשנתיים בחזרות וכמובן ההוצאות בהתאם..

אז חברים בואו נפתח את הלב ולא ניתן למקום להסגר!

 

מרכז נא לגעת, רציף העלייה השנייה, נמל יפו

www.nalagaat.org.il

בחול המועד פסח יחגוג פסטיבל תיאטרונטו 25 שנים להיווסדו ואת פתיחתו הוחלט לקיים השנה לראשונה בתיאטרון "נא לגעת" ביפו. במסגרת הפסטיבל יוצגו הצגות יחיד מקומיות וכמו כן הצגות יחיד מאוסטרליה, אירלנד, רומניה, אנגליה ופולין.

אולם, גולת הכותרת של האירוע השנה הינה פתיחתו בהצגת יחיד ראשונה מסוגה בעולם בשם "תגידי תפוז" בכיכובה של בת שבע רבנסרי, שחקנית חירשת-עיוורת מאנסמבל השחקנים של מרכז "נא לגעת".