זמן לעצמי

בחורה עם מחשב נייד

 כבר חצי שנה תמימה שיש לי רגע לעצמי. פעם בשבועיים, קבוע, כמו שעון שוויצרי, כמו הפגישה הכי חשובה שנקבעה לי ביומן, כמו מקלחת כל יום… 

טוב, אני מודה, זה לקח לי עשרים שנה להבין שמגיע לי ושאני חייבת רגע לעצמי, כזה שקובעים אותו ולא מבטלים, אחרת גם בעשרים שנה הבאות אני אמשיך לעבוד 15 שעות ביום ולא יהיה לי את הרגע הזה. 

אז לפני חצי שנה בערך קיבלתי את ההחלטה, מצאתי לי את דינה, שהיא הפדיקור, מניקור, קוסמטיקאית, שעוות ושאר פינוקים, הכי מגניבה באזור, יפיפייה, צעירה והיא אוהבת אותי."דינה שלי", אני מכנה אותה בשיחות סגורות. 

אז אצל "דינה שלי", אליה אני מגיעה פעם בשבועיים לבין שעתיים לארבע שעות, תלוי מה אני עושה, אני מתנתקת. אצל דינה אני מרשה לעצמי לוותר לי לרגע, מתענגת על כורסת המסאג׳ המפנקת שלה, מתפנקת עם קפה טוב, מרשה לעצמי להיות שם רגע בשקט, להקשיב לו לגוף שלי, לשמוע מה הוא מוסר לי, מרשה לעצמי לחלום, לסדר רגע את המחשבות, לקטלג את החלומות. 

הרגע הזה של עצמי, הוא הרגע הכי לא מובן מאליו בעולם של נשים כמוני, כאלה שמחזיקות על כתפיהן העדינות ועל עקבי הסטליטו שלהן את העסק או הקריירה שבחרו להן, מנהלות בית עם שלושה או ארבעה ילדים ועם בן זוג שלעיתים הוא גם ילד…

הרגע הזה לעצמי הוא הרגע שהכי קל לבטל. אם לא הייתי מחליטה שהרגע הזה יהפוך להיות משהו שלא ניתן לבטל, החלטה קרה, חד משמעית, אז הרגע הזה פשוט לא היה. 

ההתמודדות הזו עם המצרך הכי בעייתי והכי חסר בחיי, הלא הוא הזמן, אינה פשוטה בכלל. ניהול הזמן שלי הוא המיומנות הכי גדולה שרכשתי במהלך שנות הקריירה שלי. 

ההתמודדות הזו עם הזמן המתעתע הביאה אותי תמיד לוותר קודם כל על עצמי. שנים רבות לא יצאתי לחופש שהוא שלי, לא פגשתי קוסמטיקאית, מעסה, לא קראתי ספר, כמעט ולא כתבתי. הייתי שם בשביל כולם, בשביל להרים את העסק, בשביל להרים משפחה,  בשביל לעשות כסף, בשביל… רק לא בשביל עצמי.  במודע וויתרתי על עצמי. אגב, אף פעם לא קיטרתי. אני ״סופר גירל״, ונשים שהן ״סופר גירל״ הן לא בוכות.  מכירות את השיר?…

רק שעכשיו כשגיל 40 כבר נמצא ממש שם, מעבר לפינה, הקריירה שלי כבר מבוססת, הילדים כבר למדו ללכת ולאכול לבד…עכשיו, אמרתי לעצמי הגיע הזמן שתיקחי רגע לעצמך. החיים זה עכשיו שיננתי לעצמי הלוך וחזור ואז קבעתי לי אצל דינה שלי פעם בשבועיים.

 האמת, בחצי שנה הזו עשיתי עוד כמה דברים אמיצים, ארזתי מזוודה וטסתי עם ש׳ חברתי האהובה לניו יורק לעשרה ימים של שכרון חושים, חזרתי לעשות ספורט, לא, אין לי זמן לחדר כושר, לא להגזים… אבל אני רצה, שלוש, ארבע פעמים בשבוע, אני עולה על בגדי ספורט, שמה טראנס אלקטרוני, בווליום, סוגרת את הטלפון ולא לוקחת אותו איתי ואני רצה את עצמי לדעת. איזה כיף ! קשה וכיף !, 

לאחרונה הגברנו את מפגשי הבנות, הם אמנם באים על חשבון שעות שינה, אבל מאלה אף פעם לא היו לי הרבה, אז לא אכפת לי לוותר על עוד כמה בשביל לבלות עם הבנות. 

כמו שאתן בטח רואות חזרתי גם לכתוב… אחרת לא הייתן קוראות אותי עכשיו. הכתיבה תמיד בערה בי, עכשיו אני במסגרת זמן לעצמי פשוט לא מוותרת עליה. 

 תשמעו בנות, אם יש לכן זמן לעצמכן אז אל תוותרו עליו. תיהנו ממנו. אם אין לכן כזה, תנסו לעשות כמוני, תתחילו בקטן, תכניסו לכן פעם בשבועיים שעה ביומן, תעשו בה משהו שמפנק אתכן, משהו שהוא רק בשבילכן, אם תצליחו לעשות עוד כמה דברים, מה טוב. אל תרגישו ייסורי מצפון כשאתן לוקחות אותו, את הזמן לעצמכן. מגיע לכן, אתן עובדות קשה, מגשימות את עצמכן. הילדים יהיו בסדר. תאמינו לי. תיהנו יפות שלי. 

 שלכן, אני.

 

יעל זוהר - UNSTOPPABLE
אני עוברת דרך החיים בכל הכוח ולא נותנת להם לעבור דרכי, אמא לשלושה בני נוער, אשת קריירה, עצמאית בתחום הפקת אירועים בחברה שלי - http://www.zoharevents.com/, אוהבת ליהנות ממה שהחיים מציעים לנו ומגשימה את החלום של לשלב בין קריירה לאימהות. אני בלתי ניתנת לעצירה ומרצה על זה.