זכיתי לאהוב

בימים טרופים אלה רחמיי על מי שלא יודע לעמוד בזכות עצמו, בלי הגדרה על ידי מי הוא לא

בחורה עם מחשב נייד

 

אני דתיה. בעלי חילוני.

אני חובשת מטפחת. אני לובשת מכנסיים.

אני חברת קיבוץ חילוני בעוטף עזה, צמודת גדר.

הצבעתי בחיי למפד"ל, ולעבודה, פתק לבן ופתקי מחאה-עונתית. בבחירות ישירות שמתי פעם ביבי, פעם ברק, ופעם סירבתי לבחור בין אופציות רעות בעיניי.

אני פמיניסטית.

ילדתי ילדים בזירוז אחרי התאריך. ילדתי פגים.

נולדתי בקיבוץ, חייתי בעיר, חזרתי לקיבוץ.

לא שירתתי בצבא. כן עשיתי שנתיים שירות לאומי.

עבדתי כמתכנתת. עבדתי כמנקה.

הייתי שנים מטופלת פוריות. אני אמא לארבעה צפופים וצמודים.

יש לי חברות לסביות. יש לי חברים שהרעיון מעורר בהם חלחלה. איכשהו לא יצא אז אין לי חברים הומואים.

יש לי משפחה ראשונה שגרה בשטחים. יש לי משפחה ראשונה שלא מוכנה לעבור את הקו הירוק לשטח כבוש. כנ"ל חברים. משני הצדדים.

יש לי משפחה וחברים חילוניים, מסורתיים, דתיים, חרדים. וגם לא יהודיים בכלל.

יש לי ילדים תאומים.

אני אני

אני מירית

אני לא מייצגת אף אחד, מזל שהפרטים היבשים על חיי כל כך ייחודים אז לרוב גם לא מצפים ממני לייצג.

אגלה לכם סוד – אף אדם לא מייצג אדם אחר, בטח לא קבוצה. אף חבר שלי, דתי או חילוני, לא מהווה שבלונה של קבוצת ההתייחסות שלו.

כל אחד מאיתנו הוא הוא-עצמו. ואחראי על מעשיו-שלו ולא של מישהו אחר.

ואגלה לכם עוד סוד -אני אוהבת את כולכם. למרות שלאחרונה כל יום אתם יורים חצים בקבוצת התייחסות כזו או אחרת שלי. למרות שאתם מכווצים לי את הלב. כי ברור לי שב99% הכוונות שלכם טובות, רק התוצאה נוראית.

נסו להביט, מסביב, ותזכרו שכל אחד הוא הוא-עצמו, תאהבו את החבר שלכם הדומה לכם והשונה מכם והמורכב בדיוק כמוכם משלל קבוצות התייחסות. אל תטפלו עליו אשמת מגזר.

חם פה מספיק בלי כל הריבים האלה.

בואו נרבה שלום.

IMGP5547