התעוררתי מסיוט – חלמתי שיצאתי פראיירית

התעוררתי בוכה, מזיעה. לרגע לא הבנתי איפה אני. חלמתי שחסרי נימוס הצליחו לגנוב לי את החניה שצמודה לחומוסיה. איך אני אנגב חומוס בלי חניה? מזל, זה היה חלום…

התעוררתי מסיוט

חסרי נימוס מהלכים? איזה פחד!

התעוררתי מסיוט
התעוררתי מסיוט

"אם לא תתפרץ, אף אחד לא ייתן לך", "מה פתאום נימוסים בישראל, אנחנו חיות אדם", "לכי חפשי עבודה אחרת"… ועוד כהנה וכהנה, משפטים 'חזקים' כאלה שאני שומעת, המבטלים את הנימוס, את האדיבות ואת כל מה ששומר עלינו אנושיים.

אני יודעת, אנחנו לא נהייה בריטים, גם לא אמריקאים. זה היופי! אנחנו ישראלים גאים, צברים מחוספסים! וכן, אנחנו יכולים להיות מנומסים!

אציג את עצמי. שמי רחל מנדלוביץ. אני חצי חצי, חצויה מהלכת. חצי צברית, חצי לא צברית. גדלתי בארץ אבל גם בחו"ל, אני מתובלת בארגנטינאיות, באמריקאיות ובשורשים המצרים של ההורים שלי (אוכל מעולה, חבל על הזמן). אהה… ותוסיפו לזה בעל פולני. אני, כור היתוך של תרבויות. טאדאם!

בתוך כור ההיתוך הזה אני חולמת. אני חולמת כל כך גדול, שלפעמים החלום שלי מפחיד אותי. אני נבהלת רק מהמחשבה שאני, רחל, רוצה לעשות שינוי כל כך גדול. שינוי חברתי בקנה מידה ארצי, שישפיע על האחרים, עליכם, עלי. על כל אלו שחוזרים ואומרים שאנחנו הישראלים לא מנומסים, שיש לנו חוצפה, וטוב שכך כי זו התרבות שלנו.

אדייק ואציין כי מבחינתי, אנחנו חיים בגִינוּנֵיישֵן לֵנְד – מדינה רב תרבותית בעלת מגוון רחב של גינונים. כפועל יוצא מזה, החברה הישראלית מיוחדת ורב גונית. המיוחדות הזו, והתרבות הזו מפחדת מפראיירים, זה הסיוט התרבותי. לעיתים רבות מייצר הסיוט הזה, חברה שאינה מאפשרת התחשבות, ראיית הזולת והכלה של תרבות שונה.

גִִינוניישן - "אִינְגלישְמן בישראל"
גִִינוניישן – "אִינְגלישְמן בישראל" 

אני החלטתי כי הייעוד שלי בחיים, השליחות שלי היא שליחות מנומסת. הבנתי שאני, לא נכנעת למה שאנשים אומרים. אני רוצה לשנות את התפיסה לתחום המעורר מחלוקת בארצנו – נימוסים. לגרום לאלו המעקמים את הפנים בזלזול כשאומרים להם שיש דבר כזה שנקרא להתנהג, לחשוב אחרת. להבין שנימוס זה לא בושה. זה גם לא לצאת פראיירים.

נשים וגברים, חברות וחברים, נימוס והתנהגות מכבדת הינם הבסיס האנושי של כל אדם.

בדיוק פה אני חולמת, וכאן אף אחד לא יעיר אותי מהחלום שלי, לא יגיד לי כי מה שאני עושה הוא חסר משמעות או ישאל אותי מי קהל היעד שלי. מי בארץ צריך נימוסים?
כי את, אתה, אתן ואתם, כל מי שקורא את הפוסט הזה, אתם הקהל שלי. אתם היחידים שיכולים לעזור לי בשליחות שלי. השליחות של יצירת מציאות אחרת, בה אנו כחברה יוצרים שינוי. זה מתחיל מאנשים יחידים כמוני, כמוך שמבינים שזה חשוב, הנימוס הזה, וככה כמו וירוס מדבק עובר ברשת אנושית בין כולם.

אני חולמת על כך שהנימוס יגיע לכולם, על ידי חוברות וסרטוני הדרכה לאנשי עסקים ודיפלומטים שיוצאים לחו"ל או מארחים בארץ. לסטודנטים המסיימים את תוכנית הלימודים או היזמות ונכנסים ברגע לעולם העסקים. למשפחות שתדרכנה את הילדים איך להתנהל קודם כל במרחב הפרטי ומשם להאיר על המרחב הציבורי. לילדים שיוכלו להדביק ולצבוע ברכבת או במטוס בדרך לאילת או לחו"ל.

עסקים בנימוס
עסקים בנימוס

הפוסט הזה מיועד לכל מי שנמצא בעמדת השפעה על האחרים. החל מכם שקוראים את הפוסט הזה ועד לאנשים שיכולים לעזור לי להגיע לקהל רחב יותר על ידי קמפיינים חברתיים. דוגמאות לעזרה והפניות שאשמח לקבל מכם:

מנכ"ל רכבת ישראל– נוסעים ברכבת בנימוס
מנכ"ל הרכבת הקלה – עוד רגע אנחנו שם, שמרו על החדש, חדש.
מנכ"ל אל על – לוקחים את הנימוסים לשמים
בנקים, אוניברסיטאות, מכללות ועוד אין סוף אנשים המעוניינים לקחת חלק בפרוייקט הזה שכולנו שותפים לו. אני צריכה את עזרתכם, כי לבד אני לא יכולה להגשים את החלום שלי.

החברה הישראלית שמה את הנימוסים בראש.

לרשותכם לכל שאלה, בקשה, פנייה.

מוזמנים לכתוב אלי:
rachel@behave.co.il

עקבו אחרי: אתר Behave, בפייסבוק ו-באינסטטגרם

ולהגשים חלום!

 #דיגיטליות_בעסקים
#לאומי_דיגיטל
saloonaschool#
behave#

תמונות מאתר 123rf